תסמן אותי שלך

~26~

**קאי**
״אני דואג לכל הרכוש ששייך לי״ אני אומר לה ורואה איך המבט שעל פניה משתנה. שתשנא אותי, לא מזיז לי. כשיצאתי מהחדר בבוקר הייתי חייב לשחרר אדרנלין. בדרך כלל אני לא עושה את זה כי יש לי חיילים שמתעסקים בזה אבל הלכתי לגבות חובות ממהמרים ואפסים שחייבים לנו. היה לי הרבה שימוש בידיים. אני אוהב להרגיש את התחושה של העצמות שנשברות, את הרעש של הצעקות של הפחדנים. מזדיינים שנכנסים לדברים שהם לא יכולים לעמוד בהם. הייתי מלא בדם בצהריים אבל זה היה שווה את זה. אין לי פחד מדם. ההפך הוא הנכון. אני מרגיש חי כשאני רואה אדום מול הפנים. ניק התלווה אליי לאורך כל הבוקר והחלטתי שאני רוצה שניקה תראה את אחותה. אמרתי לו שיביא אותה לארוחת ערב ועכשיו אני כאן, צריך להתמודד עם השדה הקטנה שחיה לי במחשבות. השמש כבר ירדה והארוחה תהיה מוכנה בעוד כחצי שעה. אני רק צריך להבהיר לניקה כמה דברים לפני. ולעצמי. אני חייב לנתק את עצמי ממנה. אני שמח שמחר זה קורה. אחרי שדיברתי עם אבי בצהריים סיכמנו שמחר המבצע ייצא לפועל, מחר ניקה מתחילה לרגל בשבילי. אני מקווה שאני לא עושה טעות בזה שאני אתן לה לצאת משדה הראייה שלי. היא ממשיכה להביט בי בעיניה הזועמות ואני מגחך בשקט. אני אוהב לגרום לה להגיב ככה. אני אוהב שאני זה ששולט ברגשות שלה. קודם כשרציתי שהיא תגמור, נגעתי בה. אני רוצה שהיא תחוש קצת הקלה אז אני מביא לה את אחותה. ועכשיו אני רק מציין עובדה קטנה והיא מתעצבנת. פאקינג צעצוע שאף פעם לא יימאס לי לשחק איתו. ״משהו במה שאמרתי הפריע לך?״ אני שואל שאלה רטורית כי אני כבר יודע את התשובה.
״לא אדוני״ היא אומרת בחריקת שיניים וזה ברור מאליו לכל אחד שיסתכל עליה שהיא אומרת לי במילים אחרות לך תזדיין. כמו שאמרתי לא פעם אחת, שדה קטנה.
״תגידי שוב פעם והפעם תנסי בלי הטון המרדני שמתלווה לזה״ אני אומר בקול קר והיא משפילה את מבטה לרצפה.
״לא אדוני״ קצת יותר טוב ממקודם. אני בטוח שאם אני אמשיך להציק לה היא תהיה מסוגלת להכות אותי. אני מחליט לבדוק את העובדה המשעשעת הזאת בזמן אחר.
״מספיק טוב בשבילי״ אני אומר ומפסיק את הדרמה הקטנה שקרתה כאן. היא צריכה להבין שאני אף פעם לא אוותר לה. היום בבוקר זאת הייתה מעידה קטנה שלא תחזור על עצמה. ״אחותך תבוא עוד מעט״ אני אומר ורואה את החיוך שעל פניה. חיוך אמיתי לשם שינוי.
״באמת?״ היא שואלת עם עיניה הגדולות ואני מכריח את עצמי להפסיק להרגיש תחושות משונות כלפי המבט שלה.
״כן. היא תבוא לארוחת הערב״
״היא תוכל להישאר לישון איתי?״ היא שואלת בתקווה ואני עכשיו אנפץ לה אותה.
״לא. היא תחזור עם ניק עוד כמה שעות״
״אבל-״
״חוץ מזה שאת ישנה איתי״ אני מודיע והיא מביטה בי מופתעת.
״אני חשבתי שאתה לא תרצה לחזור לחדר אחרי הבוקר״
״אני לא מתכוון לגעת בך אם זה מה שאת חושבת״ אני לא רוצה שהיא תצפה לזה עוד הפעם. זה גם הולך להיות הלילה האחרון שלה פה למרות העובדה הקטנה שהיא עדיין לא יודעת את זה. אני לא רוצה לפספס את ההרגשה שבשינה איתה. בימים האחרונים מאז שהיא הגיעה, הלילות שלי היו טובים בהרבה.
״תודה שאתה גורם לי להרגיש חולה״ היא פולטת בלעג ואני לא מבין.
״את נעלבת עכשיו כי אני לא רוצה לגעת בך?״ אני שנייה מלאבד את זה. כל היום העסקתי את עצמי כדי לא לחשוב עליה והיא רוצה שאני אגע בה? מה לא הייתי נותן בשביל זה. אבל אם אני אכנס לזה אני בחיים לא אצא. אני חייב לשים לה גבולות.
״איך אני אמורה להרגיש שאתה צועק עליי אחרי שנגעת בי וגרמת לי להרגיש הכי טוב בעולם? פשוט מרגישה מושפלת״ היא אומרת בכעס ואני קם מהכיסא שלי ונעמד מולה. אני מתקרב אליה והיא זזה מעט אחורה ואז נעצרת. הכעס נותן לה אומץ.
״אני מצטער שאני הורס לך את הבועה היפה שבנית לעצמך ניקה, אבל את לא החברה שלי. את לא האישה שלי. את לא נחשבת שום דבר בעיניי. רק חפץ, רכוש ששייך לי. אני כאן להעניש אותך.״ העיניים שלה דומעות ואני מתעלם. פאקינג שונא את עצמי שככה קשה לי לראות אותה. אני כנראה מנסה לשכנע יותר את עצמי מאשר אותה. ״את בחיים לא תהיי מעבר לצעצוע ובכל יום שאת נושמת את צריכה להודות לי. לפאקינג בעלים שלך״ אני אומר בטון קשוח והיא מוחה דמעה מהפנים שלה.
״תודה על התזכורת אדוני״ היא מסננת בכאב ואני מסתובב ממנה.
״שמח שהבנו אחד את השני״ אני חוזר להביט בה ונוגע בחלק משיערה בידי. ״צעצוע קטן ויפה. האמת שאני מת לזיין אותך כמו שהיה לך עם גברים אחרים אבל אני לא אתן לך את התענוג הזה. איך היה לך באמת בבוקר? איך זה בסולם הציונים שלך בהשוואה לאחרים?״ אני אומר בכעס והיא לא מוצאת את המילים. בטח שלא, סתם עוד אחת.
״אני לא-״
״את לא מה? לא שכבת? אמרת לי בעצמך שיצא לך. את רוצה להגיד לי שאת גם שקרנית? אני האמת לא אופתע. אני לא מצפה ממך להרבה״
״אתה - אתה גם ככה לא מצפה ממני להגיב לך נכון? סליחה. הייתי צריכה לבקש רשות. אפשר לדבר בבקשה אדוני הוד מעלתו?״ היא אומרת בסרקזם ואני מגחך.
״כן בטח ניקה. שמח שאת למדת לבקש רשות״
״אתה פשוט זין״
״סליחה?״ אני חושב שלא שמעתי טוב. ״דמיינתי או שהרגע כינית אותי זין?״