תסמן אותי שלך

~18~

**נטליה**
אני מרגישה מגע קל של יד שמלטף אותי, אני מתענגת על התחושה החמה ואני ממשיכה לעצום את עיניי ומחייכת. ״ניקה..״ אני פוקחת את עיניי בבהלה ורואה את קאי עומד ליד המיטה ומעביר את ידו על כתפי. אני זזה הצידה כי זה מרגיש לי לא נכון, להנות מהמגע שלו. אני מצמידה את השמיכה אל חזי ואני מתיישבת.
״קומי, יש לנו הרבה דברים לדבר עליהם״ הוא אומר בקול קר ומרוחק ואני תוהה אם זה המצב הטבעי שלו. אם החיבוק שלו אתמול היה בסך הכל מניפולציה זולה כדי לגרום לי להתקרב אליו, לסמוך עליו. כנראה שכן.
אני מרגישה כאב חד בעורפי ואני מרימה את ידי לשכך אותו. אני מנסה להיזכר אם קיבלתי מכה ואני לא יודעת.
״למה אני לא זוכרת את אתמול בלילה קאי?״ אני מתכווצת כשהעורף שלי שולח דקירות כאב.
״אני חושב שקצת הרשיתי לך להתבלבל״ הוא מתקרב ותופס בסנטרי כך שארים את פניי אליו. ״את תפני אליי בתור אדוני כי זה מה שאני בשבילך כרגע. אני האדון שלך ואני לא ארשה שתמרי את פי. זה מובן לך?״
״האמת שלא״ אני מכריחה את קולי להישאר יציב. נמאס לי לתת לו להפחיד אותי ולאיים עליי. הוא מהדק את ידו על פניי חזק יותר ואני מנסה להתרחק ממגעו ללא הצלחה.
״אני חושב שלא שמעתי אותך נכון. התכוונת להגיד כן אדוני?״ הוא שואל אותי בחיוך שמזהיר אותי מפני הרוע שלו אבל אני לא נותנת לו לו לראות שזה משפיע עליי.
אני שותקת כתגובה לדבריו ואני מחכה שישחרר אותי. זה לא קורה אז אני שורטת את החזה שלו והוא זורק את גופי אחורה אל המיטה.
״מה לעזאזל את חושבת שאת עושה?״ הוא מסדר את החולצה שלו ואני מוציאה חיוך קטן שאני מגלה שיש בה קרע.
״מה ציפית? שאני אהיה הצעצוע הקטן והשבור שלך?״ אני אומרת באומץ והוא מגחך.
״את לא?״
״לך תזדי-״ אני נקטעת כי ידו על הצוואר שלי ואני מרגישה שאין לי אוויר.
״אני מציע לך לשקול מילים כשאת נמצאת ברשותי״ הוא אומר ואני מנסה להכות אותו עם אגרופיי אבל הוא תופס בידו הפנויה את שתי ידיי ומונע ממני.
״קא-י-״ אני פולטת בצרידות את שמו והוא מצקצק בלשונו.
״תנסי שוב״ הוא אומר וממשיך להחזיק בצווארי. כשאחת מאצבעותיו נוגעת בעורפי אני מרגישה שוב פעם את הכאב שהרגשתי ממקודם ואני פולטת צווחה.
״בבקשה - אדוני - -״ הוא משחרר אותי ואני לא יודעת מה עובר על הגוף שלי. אני מרגישה בחילה מטפסת במעלה גרוני ואני קמה במהרה אל חדר הרחצה. אני רוכנת על הרצפה מעל האסלה ואחרי כמה שניות אני מרגישה את הנוכחות של קאי מאחוריי, תופס את שיערי בעדינות שמנוגדת לאכזריות של לפני שתי דקות. אני לא מקיאה הרבה כי לא אכלתי יותר מדי אבל הבחילה נרגעת רק אחרי כמה דקות ארוכות, אני מורידה את המים ואני נושמת כמה נשימות נרעדות.
״קומי אני אעזור לך להתנקות״ קאי אומר ומשחרר את שיערי מידו.
״אני לא יודעת מה קרה לי_״ אני פולטת ברעד ואני מחפשת את האומץ שהיה לי קודם. אני נותנת לו לאחוז בידי ואני נעמדת לאט. הוא הולך לכיור ופותח את ברז המים. הוא שוטף את פניי בעדינות והוא מביא לי מברשת שיניים כדי לצחצח את פי. אני מרגישה יותר נקייה עכשיו.
״זה הגיוני אחרי אתמול״ הוא אומר ואני מסתכלת עליו בבלבול.
״מה היה אתמול?״ הוא מלטף כמה שערות אדמוניות בידו והוא מחייך.
״היית בחרדה שאני אשאיר אותך, הייתי צריך לתת לך כדור שירגיע אותך. את לא זוכרת?״ הוא אומר ואני מנסה לחזור לאתמול בלילה.
״כן אני נזכרת קצת״ אני אומרת ומרגישה מבוכה על זה שפחדתי להישאר לבד. בטח הוא חושב שאני חלשה.
״הכדור יכול לגרום לבחילות וכאבי ראש זה בסדר״ הוא אומר בטון אדיש ואני מרימה גבה.
״כל זה בגלל כדור? נשמע לי קצת מוזר קא-״
״אני לא רוצה להמשיך להיות אכזרי אלייך אם אני לא צריך״ הוא ממשיך ללטף את שיערי ומושך קצת בידו.
״אני לא רוצה את כל זה. אני רוצה לחזור לבית שלי״ אני אומרת ומביטה לרצפה.
״יש לי הצעה אלייך ניקה. תלבשי את הבגדים שהשארתי בשבילך בחדר ותרדי לאכול איתי למטה״ הוא יוצא חזרה אל החדר ואני אחריו.
״הצעה?״
״תעשי מה שאני אומר ושנינו נצא מורווחים״ הוא אומר ואני נמלאת תקווה קטנה שאולי הוא ישחרר אותי לבית.
הוא יוצא ומשאיר אותי לבד להתלבש. לאיזה בית אני אחזור, לבית שמלא בדם של ההורים שלי? אני אמצא דרך לקחת את אחותי דיאן ולברוח. אני מבטיחה שאני לא אשבר בשבילה.
אני מביטה על השידה שבצד החדר ורואה שקית שכנראה שם נמצאים הבגדים שקאי דיבר עליהם. אני מוציאה מה שיש שם, חצאית גינס קצרה שלא מכסה הרבה וגופיה לבנה שאפשר להחשיב כמו חזיה. למה לעזאזל הוא רוצה שאני אראה ככה? אני לא רוצה שהוא ישפיל אותי כמו בפעם הקודמת ואני חייבת להכניס אוכל לפה אז אני לובשת את הפיסות בד שהוא קנה לי ואני חייבת להודות שאני לא מתלבשת ככה באופן כללי. אני אוהבת בגדים שמכסים אותי יותר. זה חשוף לי מדי. אבל אי אפשר לשקר ולהגיד שזה לא יפה. בשקית היה גם סט לבן של הלבשה תחתונה אז שמתי גם אותו. אני מסרקת את שיערי לרגע מול המראה ואני יורדת יחפה אל פינת האוכל למטה.
כשאני מגיעה אני רואה מולי את סרינה יושבת ליד השולחן ואת ניק לידה. הפעם אביו לא כאן. קאי יושב עם גבו אליי אבל ברגע שהוא רואה את המבט של ניק עליי הוא מסתובב ומה שאני רואה בעיניו הוא כמעט מסוכן.
רכושנות?
~~
תודה על כל תגובה שלכם. בזמן האחרון ניסיתי לצאת מסוג של דיכאון שהיה לי ולחזור להיות עם שמחת חיים. לדעת שאני רלוונטית בשביל מי שקורא את הפרקים זה עושה טוב על הלב אז תודה❤️