תסמן אותי שלך

~9~

**נטליה**
מה אני עושה? לעזאזל אני לא יכולה להתפרק עכשיו. הצמא שלי מורגש יותר מדי, אני פותחת את ברז המים ואני לוגמת אל פי עד שאני מרגישה שנרגע לי הצימאון. לאחר מכן אני נכנסת למקלחת ואני שוטפת את דמעותיי במים החמים. אני מנקה את עצמי מהלכלוך של הימים האחרונים אצלו. אני עוד נקייה יחסית למה שהוא רוצה לגרום לי לעשות. הוא רוצה להשתמש בי. הוא ואחותו רוצים לגרום לי להיענש בגלל ההורים שלי. שכבר לא פה.
אני לא מסוגלת לחשוב על זה. ומה עם דיאן? היא רק בת 14, הם יתעללו בה. אני חייבת לעזור לה.
אני יוצאת מהמקלחת ואני מתעטפת במגבת לבנה שאני רואה על הכיור, אני לא אתן לו לראות את הגוף שלי. אני יוצאת אל חדר השינה במבט חף מרגש. אני מחליטה להיות אדישה אליו, הוא לא יקבל את הכאב שלי. הוא יושב באותו המקום שישב קודם, מביט בי במבט לא מוסבר. אני מסרקת את שיערי הארוך באצבעותיי ואני מחזיקה ביד השנייה את המגבת אל גופי.
״חשבתי שאמרתי לך לא ללבוש כלום״ הוא קם מהכיסא שלו והוא מתקרב אליי. אני זזה לאחור.
״תישארי איפה שאת״ הוא דורש ממני ואני לא זזה. הבטן שלי מוציאה קול ואני נזכרת שלא אכלתי המון זמן. יומיים אולי, כמה זמן אני פה?
אני מתביישת להתחנן אליו לאוכל ומים. אבל בסוף לא תהיה ברירה. הוא נעצר מולי והוא מחייך כשהוא מביט עליי. אני מזיזה את מבטי ממנו והוא תופס את פניי ביד שלו. ״הרשיתי לך להפנות ממני את המבט שלך?״ הוא משוגע על כל הראש. אני פשוט לא אתייחס. אני שותקת. הוא מטלטל אותי באכזריות ואז מחזיק אותי שוב מולו. ״תעני לי״
״לא״ אני אומרת בקול שקט.
״אני אתן לך הזדמנות לתקן את עצמך ניקה״ אני לא רוצה. אני לא אקרא לו איך שהוא רוצה.
״הבאת את זה על עצמך״ הוא מושך ממני בבת אחת את המגבת ומפיל אותה לרגליי. הוא מושך בידי וגורר אותי אל הקיר.
״קאי-״
״רדי על הרצפה״
״מה?״ הוא לא שפוי.
״את רוצה להתנהג כמו כלבה? אז אני אתייחס אלייך כמו אחת כזאת. רדי על הרצפה״ הוא מביט בי ואני לא נותרת עם ברירה אחרת. אני רק רוצה שהוא ישחרר ממני. אני יורדת ומתיישבת על הרצפה. הוא מביט לי לרגע ואז מסתובב ומתרחק אל הדלת. אלוהים, הגיע הזמן. סוף סוף הוא משאיר אותי לבד. הוא פותח את דלת החדר ואני מביטה על הרצפה עד שהוא ייצא. לא מתכוונת ליצור קשר עין.
״בואי לפה ניקה״ אני שומעת אותו ואני מרימה אליו את המבט בשאלה. מה הוא רוצה ממני?
״ביקשת ממני לשבת על הרצפה לא?״
״דרשתי ממך לרדת אל הרצפה. את ממש לא תצאי מזה ככה. קדימה, תבואי אליי״ הוא נשען על משקוף הדלת ומביט בי.
״אז אתה רוצה שאני אקום מהרצפה?״ אני לא מבינה אותו.
״עכשיו את נזכרת לבקש רשות?״ הוא מגחך ואני שונאת שהוא גורם לי להיות מושפלת ככה. ״לא. תזחלי אליי״ אני כל כך שונאת אותו.
תחשבי על דיאן. אני חייבת להתמקד באיך לעזור לה. בשביל זה אני אצטרך לשרוד אותו. אני הדבר היחיד שנשאר לה. אני מתקדמת באיטיות אל הדלת כשאני על ארבע ואני מרגישה את המבט שלו עליי.
״תמשיכי לבוא אחריי״ הוא אומר ויוצא מהדלת. לאן הוא רוצה שאני אלך ככה? אני מתביישת שיראו אותי ככה. מה אם מישהו יעבור שם עכשיו?
״קאי בבקשה לא״ אני הגעתי לשלב שאני מתחננת אליו. הוא לא מגיב לי. אני שונאת אותו. אני אגרום לו להתחרט על היום שהוא לקח אותי. ״אדוני, אני יכולה להישאר בחדר?״
״יפה. את מתקדמת, אבל לא. בואי איתי״ הוא מחכה שאני אתקדם אליו ואני מתחילה להוריד דמעות מזויינות. למה הוא עושה לי את זה? אני מתקדמת אליו על ארבע ואנחנו מתקדמים עד שהוא נעצר ליד המדרגות שעלינו מהן. לא.
הוא רוצה להחזיר אותי לשם.
״אתה מתכוון להחזיר אותי לשם?״
״כן. אצלי בחדר את לא תתנהגי איך שאת רוצה. עכשיו אני גורם לך לזחול על ארבע כמו הכלבה שאת מתנהגת. כשתתנהגי כמו בחורה אני אחזיר אותך לחדר עם מקלחת ומיטה נורמלית.״ לא. אני לא חוזרת לשם. הוא ימשיך להרעיב אותי שם עד שאני אמות.
״לא״ אני מתיישבת על ברכיי ואני מרימה את מבטי אליו.
״את חושבת שהייתה פה שאלה?״ אני מנענעת בראשי לשלילה. ״אז למה את זורקת מילים לא רלוונטיות?״
״למה אתה כל כך רע אליי?״ אני לא מצליחה לעצור את הבכי יותר ואני מוציאה יבבות קטנות מפי.
״עוד לא ראית כלום״ הוא אומר אבל אני רואה שהבכי שלי משפיע עליו. הוא לא מביט לע בעיניים.
״בבקשה ממך, אני רעבה ואני עייפה. אני לא רוצה לחזור לשם״ אני מתחננת אליו והוא מביט בי בשקט. ״בבקשה אדוני. אני אתנהג כמו שתבקש ממני״ אני לא יכולה לחזור לשם. ״אני רעבה״ בחיים לא התחננתי לאוכל. הוא ממשיך לעמוד בשקט ולהתבונן בי. למה הוא מחכה? אני בוכה בתסכול. אני שומעת רעש של צעדים במדרגות ואני נרעדת. מי עומד לראות אותי ככה, ערומה על הברכיים ומתחננת אליו? הוא גם שמע שמישהו עולה במדרגות.
״סרינה?״ הוא קורא בשמה של אחותו שראינו קודם.
״קאי, אתה עדיין שם איתה?״
״אל תעלי לפה״ הוא אומר לה בטון הקשוח שלו. הוא מביט בי ואני לא מוציאה הגה.
״אחי רציתי לדבר אית-״
״תישארי למטה אני אבוא כשאני ארצה לדבר איתך״ הוא אומר לחלל המדרגות ואני שומעת את הצעדים שלה מתרחקים.
״תקומי ותחזרי לחדר השינה״ הוא פוקד עליי ואני קמה תוך שניות. ״אם תנסי לברוח אני אראה לך איך אני מתנהג לכפויות טובה ברור לך?״
״כן אדוני״ הוא מהנהן אליי באישור. אני לא רוצה לפספס את זה. אני מביטה עליו לרגע אחד ואני הולכת חזרה לחדר שלו. כשאני נכנסת אני נשכבת על המיטה ואני נכנסת מתחת לשמיכות כדי להגן על עצמי מהקור. אני בסדר. אני במקום בטוח.
אני עוצמת את עיניי מהעייפות אבל הדלת של החדר נפתחת ומעירה אותי.
״מיס?״ אני מביטה אל הדלת ואני רואה אישה נחמדה, גדולה ממני רק בכמה שנים שנראית לא קשורה לרוע שלהם. אני מתמקדת במגש האוכל שמונח לה ביד. פאק.
״מר דאורס ביקש ממני להביא לך את זה. יש כאן מרק כדי לא להכביד עלייך וכדורי ארנצ׳יני״ היא מניחה את המגש ליד המיטה ומתרחקת אל הדלת.
״תודה -״
״שיין״ היא אומרת את שמה בחיוך ואני מחייכת אליה בחזרה.
״תודה שיין״ היא יוצאת מהחדר ואני קמה במהירות לאכול.