תסמן אותי שלך

~23~

-בגלל שזה אנונימי אני מרגישה שאני יכולה לכתוב פה הכל, כאילו אני מדברת אל עצמי. אולי יזדהו איתי פה. אני מרגישה ברצפה, מרגישה שרגע אחד אני בטוב ועכשיו הכל נעלם ואני רק רוצה לבכות אבל אין לי כבר דמעות. אני יודעת שזה רק רגע שיעלם אבל נמאס לי מגברים ונמאס לי מאנשים באופן כללי. כולם מאכזבים אותי בסוף. חלום שלי להיות שחקנית אבל אני לא מקבלת הזדמנויות מאף אחד וחלום שלי להרגיש שייכת ולהתאהב אבל אני לא מספיקה לאף אחד. אני לא מישהי שרוצים. בינתיים נשארה לי רק הכתיבה. שעה אחת שאני נכנסת למציאות אחרת ואני מודה על המקום הזה.
אז אני פשוט אתחיל לכתוב ואולי עוד שעה אני ארגיש בסדר. כי מה האופציות שלי? -
**קאי**
היא שוכבת על המיטה ומביטה בי בציפייה. אזקתי את אחת מידיה לראש המיטה ואני עוצר לרגע לחשוב שוב על מה שאני עושה. אני חוצה כאן את הקווים. אסור לי לגעת בה, אסור לי להכניס אותה אליי. אסור לי להרגיש אליה משהו אחר חוץ משנאה. מצד שני, למרות כל הסיבות שלי להרחיק אותה ממני, היא שוכבת מולי עם המבט המתחנן שלה ומבקשת ממני להשכיח ממנה את הכאב שאני גורם לה. יהיה אנוכי מצידי להשאיר אותה ככה וללכת.
״קאי?״ היא מחזירה אותי אל המציאות ואני מחליט לדחות את כל הבעיות לאחר כך. אני אמצא דרך להעלים את זה.
״אני צריך ממך את המילה שלך נטליה״ אני פונה אליה בשם שלה כי שנינו יודעים שעכשיו אנחנו לא צריכים את האמת. אם הייתי מתייחס אליה כמו אל ניקה, מי שהיא צריכה להיות בשבילי, הייתי צריך להשאיר אותה כאן וללכת. לתת לה לסבול מהמחשבות של עצמה. לתת לה להשתגע. לא הייתי מבקש ממנה את המילה שלה כי מבחינתי אין לה זכות לדעות משל עצמה. היא איבדה את הזכויות שלה ברגע שהמשפחה שלה הוכתמה בתואר של בגידה. היא חיה רק כי יש לה מטרה. להיות שלי.
״את המילה שלי לגבי מה?״ היא שואלת עם הקול התמים שלה ואני מרגיש את הזין שלי נעמד בגללה. והייתה כאן רק נשיקה.
״מה שקורה פה -״ אני מצביע על הגוף שלה. ״לא קרה. הבנת?״ היא מהנהנת. ״תגידי את זה״ אני דורש ממנה והיא מחייכת.
״מה שקורה פה, נשאר פה. קאי״ אני מרגיש את החיה שבי יוצאת ואני מוריד ממנה את החצאית הורודה שהיא לובשת והיא נשארת רק בגופיה תואמת ובתחתונים. אני מוריד גם אותם.
״זין. את רטובה בשבילי שדה קטנה?״ אני מחייך והיא פולטת גניחה כשאני עובר על הפתח שלה עם האצבע שלי. אני אוסף את הרטיבות שלה ומביט בה בתאווה. ״נוטפת בשבילי״
״אני לא יו-״
״את לא צריכה להתבייש בזה נטליה״ אני מביט בה ורואה כמה היא מובכת מהסיטואציה. ״הייתי רוצה לבדוק אם הטעם שלך תמים ומלא בוויסקי כמו הטעם שלך למעלה״ אני מקרב את הפנים שלי אל הדגדגן שלה ולפני שהיא מגיבה אני מתחיל ללקק אותו.
״קאי - או - ״ הגניחות שלה מרפאות משהו עמוק שקיים אצלי. אני ממשיך ואני נושך את הירך שלה. היא זזה בכאב ואז אני מוצץ את האזור.
״או אלוהים -״ היא גונחת בהנאה ואני טועם אותה שוב. פאק. יצא לי לרדת לנשים אבל היא מתעלה על כל אחת אחרת. הטעם שלה לא דומה לשום דבר אחר שהכרתי. טעם של גן עדן. אני ממשיך לטעום אותה עד שאני מרגיש את הכוס המופלא שלה מתכווץ. כשהיא גומרת אני מרגיש הגבר הכי בר מזל שקיים. אני מרים את עיניי אליה ורואה את החיוך שמרוח על הפנים שלה. השיער הג'ינג'י שלה מפוזר על כל הכרית סביבה. היא נראית כמו חלום. פנטזיה. היא במציאות אחרת ואני בוהה בה עד שזה נוחת עליי. אני לא מבין מה לעזאזל קורה לי בראש. למה נתתי לה לפתות אותי. אני רואה את הבלבול בעיניה כשאני קם מהמיטה ומביט לכל מקום שהוא לא עליה.
״קאי?״ היא מנסה לחזור למה שהיה לפני רגע אבל זה לא יקרה יותר. זאת הייתה טעות מזוינת. זאת הייתה טעות כי הרגשתי כל כך טוב לראות את החיוך שלה. לדעת שהיא רטובה בשבילי. זין. היא בטח הייתה ככה בשביל כל גבר.
״נתתי לך מה שרצית ניקה״ אני מתרחק אל הדלת.
״מה? מה זה אומר מה שרציתי?״ היא קוראת לעברי והמבט שבפניה אומר הכל. אכזבתי אותה. אבל למה היא ציפתה? היא בסך הכל הרכוש שלי.
״רצית לגרום לי לרצות לשחרר אותך נכון?״ אני אומר בכעס.
״לא קאי -״
״אני לא קאי בשבילך. תנסי שוב״ אני מזהיר אותה.
״לא אדוני. בסך הכל הייתי צריכה אותך. מה עשיתי לא בסדר?״ היא רק נראית תמימה. אני לא יכול להאמין לה.
״היית צריכה אותי? את רוצה שאני אאמין לזה שאני יכול לעזור לך? למה לעזאזל שתצתרכי אותי ניקה?״ אני לא מבין.
״אני לא יודעת״ היא פולטת בשקט ואני מביט בה לרגע. היא עדיין אזוקה ביד אחת למיטה והיא לבושה רק בגופיה ורודה. השיער שלה פזור והיא משפילה את עיניה למיטה.
״אני מצטער שדה קטנה, אני לא יכול להאמין לך״ אני אומר בכנות והיא מביטה לעברי בחזרה. היא לא אומרת כלום. ״אני צריך לעבוד.. אני -״ פאק. ״תישארי כאן עד שאני אחזור״ אני מסתובב ומתכוון לצאת אבל היא עוצרת אותי.
״אדוני?״ אני מסתובב אליה בחזרה והיא מנענעת את ידה שעדיין אזוקה והיא נראית מבולבלת.
״אני לא יכול לשחרר אותך. את חייבת ללמוד שיש תוצאות למעשים שלך״ אני לא יכול להביט בה.
״אני לא מבינה.. אמרת לי שלא משנה מה קורה נשכח מזה. איך אני אשכח כשאני קשורה כאן חצי ערומה למיטה שלך?״
״זאת ההחלטה שלי. תקבלי אותה -״
״אני שתיתי קצת יותר מדי אדוני - אני חושבת שיש לי בחילה -״ היא מכסה את הפה שלה ביד אחת ואני רץ לשחרר לה את היד השנייה.
״פאק ניקה״ היא רצה לחדר הרחצה ואני אחריה. מרים את השיער שלה כשהיא מתיישבת על הרצפה ומקיאה הכל. כשהיא מסיימת אחרי כמה דקות היא קמה לשטוף פנים ויש שקט. אנחנו לא מוציאים מילה.
״אני אשלח את שיין עם אוכל וכדור שיעביר לך את זה״ אני אומר אחרי כמה דקות. היא לא עונה לי. אני מתפתה ללטף את שיערה בידי אבל אני עוצר את עצמי. אסור לי. אני חייב להוציא לפועל את מה שתכננתי. לשלוח אותה לרגל בשבילי אצל ביל. הכל מוכן. השבב עליה ממזמן. אני רק צריך לשחרר אותה. אני מביט בה לרגע ואז מסתובב ויוצא משם. מתרחק ממנה.