תסמן אותי שלך

~4~

**קאי**
אני נכנס למשרד של אבי בידיעה שמשהו לא טוב קורה. אם הוא ביקש שאני אגיע לראות אותו בזמן שהייתי במרדף אחרי הרוח. ה״רוח״ הוא כינוי לאחד המתנקשים הכי חזקים שפגשנו בשנה האחרונה. הוא חיבל לנו בעסקים, שרף לנו מועדון, שרף לנו מעבדות סמים. הוא קיבל את הכינוי שלו מכיוון שהוא כמו רוח רפאים, אף אחד לא ראה אותו ונשאר בחיים. אף אחד לא יודע איך הוא נראה או איך קוראים לו באמת. כל מה שיש לנו הם רק שמועות.
אבא שלי מינה אותי לחסל את הרוח, זאת המשימה האחרונה שלי לפני שהוא מעביר לי את תפקידו כראש המאפיה. בדיוק היה לי קצה חוט על המיקום של הרוח אבל אבא שלי דרש שאני אחזור לאחוזה כדי לראות אותו במיידי. הוא לא נתן לי שום פרטים, אני סקרן לשמוע מה קרה שזה יותר חשוב בעיניו מהרוח. השארתי את ניק בשטח, עם עוד כמה מהחיילים שלנו. הוא יפקד על המרדף בזמן שאני הולך להיפגש עם אבא שלי.
ניק הוא בן הדוד שלי וגם החבר הכי טוב שלי, הוא עובד לצידי בעסקים והוא נמצא איתי בכל מקום. אני סומך עליו יותר ממה שאני סומך על כל אחד אחר. הוא הבן אדם הכי קרוב אליי, עברנו המון חרא ביחד.
אני מחנה את הבוגאטי השחורה שלי בשביל הגישה של האחוזה ואני נכנס לבית.
האחוזה ענקית, כל הצד האחורי שלה משתרע על חוף פרטי ענק. יש לה שלוש קומות, קומה אחת מרכזית ומעליה קומות לחדרי השינה של בני הבית.
אחותי סרינה, ההורים שלי, וחצי קומה משלי. למרות שאני בקושי ישן כאן. יש לי דירת גג משלי בצד השני של העיר. אני מעדיף את הלבד שלי.
יש בית נפרד למגורי משרתים בחזית הצדדית של האחוזה. אני עובר את הכניסה לבית ונכנס למשרד של אבי, הוא יושב בפנים ומחכה לי. הפנים שלו משדרות לחץ, זה לא סימן טוב. כשזה נוגע לאבי הוא לא משדר כלום. יש לו פני פוקר. אני סוגר את הדלת ומתיישב מולו.
״מה קרה?״ אני הולך ישר ולעניין.
״יש בוגד בארגון, הוא חתם על חוזים עם האמריקאים ויצא נגדנו״
״מה הוא עשה?״
״הוא גילה להם על הכספות שלנו, הם שדדו משם כמעט הכל״
״בסדר אבא, הרי כסף לא חסר לנו נכון?״ אני לא מבין מה כל הלחץ. על כסף?
״זה לא רק זה קאי, הוא ניסה להשיג נגדנו משהו בשבילם. הוא ניסה לחתור נגד המשפחה שלנו״
״מה הוא ניסה להשיג?״
״הם ניסו לחטוף את סרינה״ זין. אני קם בכעס מהכיסא והוא נוחת על הרצפה ברעש.
״מה קרה לה? איפה היא?״
״תירגע בן, היא בסדר עכשיו״ הוא קם אחריי ומוציא בקבוק וויסקי ושתי כוסות מאחד המדפים. הוא מוזג לתוכם ומקרב אחת אליי. ״קח, תשתה קצת״ אני מתיישב בחזרה ושותה כמה לגימות מהמשקה הענברי. הוא יורד לי לאט בגרון ואני אוהב את התחושה שלו. המשקה האהוב עליי.
״היא בבית?״ אני שואל בטון רגוע יותר, כשאני מבין שלא קרה לה כלום. אחותי, סרינה, היא רק בת 17. אני אהרוג כל אחד שינסה לגעת בה.
״היא באגף שלה כן, היא עם חברות שלה״ אני שונא את החברות שלה, הם איתה כי הם מחפשות את הכסף שלה ואת הקשרים שלה בכל מקום. הן אינטרסנטיות.
״למה הכנסת אותן לבית?״ אבא שלי יודע שאני לא אוהב אותן, הם ניסו להתחיל איתי יותר מפעם אחת.
״זה לא הזמן לריב עם סרינה על החברות שלה״ הוא שותה מהמשקה שלו. ״הבוגד ההוא מצא את המיקום שלה ומסר לאמריקאים, הם הגיעו אליה אבל במזל היא הצליחה לברוח ולהגיע לאחוזה״ יש לאחותי תחושות בטן שתמיד מתבררות כנכונות.
״מי הבוגד המזדיין?״ אני שואל בכעס. יש לי רצון חזק לענות אותו עד שהוא יתחנן למות. אף אחד לא נוגע במשפחה שלי.
״רודון מקיאס״ השם שלו מוכר לי.
״הוא חשוב?״
״היה אחראי על המועדונים בצד המזרחי של נאפולי, לא מישהו משמעותי.״
״איפה הוא עכשיו?״
״דום והחיילים שלו חיסלו אותו ואת האישה שלו, כמו שמגיע לכל בוגד״ הוא אומר בשקט ומחכה לתגובה שלי.
״למה לעזאזל לא השארת אותו לטיפול שלי?״ אני מבין שפספסתי את ההזדמנות לענות את הבן זונה.
״השארתי לך גם, משהו לא פחות טוב״ הוא מחייך.
״למה אתה מתכוון?״
״היו לו שתי בנות, השארתי אותן בחיים בשבילך. אחת מהן אני מוסר לניק, היא בת 13. את הגדולה אני מוסר לך, תעשה איתה מה שרק תרצה״
תעשה איתה מה שרק תרצה. הוא יודע מה אני ארצה לעשות איתה, לעשות לה. אני אענה אותה עד שהיא תתחנן לסליחה על הבגידה של אבא שלה.
״בת כמה היא?״ לא שזה כזה משנה, אני פשוט מעדיף שהיא תהיה קצת יותר גדולה מאחותה.
״היא בת 17, ראיתי אותה מקודם כשדום גרר את הבנות לבית. יש לי תחושה שאתה תאהב את המתנה שלך״ אני לא אחד שמתרגש מיופי. יצא לי לזיין חצי מהבחורות בעיר. יופי זה דבר שכל אחת יכולה להשיג.
״איפה היא עכשיו?״ אני שואל בהתלהבות. הגיע הזמן לקצת עניין בעסקים האלה.
״היא באחד החדרים בקומה שלך, יש עליה שמירה. אחותה בחדר אחר עד שניק יגיע״
״אני צריך לחזור לבדוק מה עם הרוח, ניק שם עם שלושה מהחיילים שלי״ אני קם מהכיסא ומתכוון לצאת מהחדר.
״מה אתה רוצה לעשות עם הבחורה שלך?״ אני חושב לרגע על השאלה שלו. אני אחזור כנראה מאוחר. אני לא רוצה שהיא תרגיש יותר מדי בנוח בחדרים שלי.
״תזרקו אותה למרתף״