תסמן אותי שלך

~24~

**נטליה**
אני מרגישה זוועה. רגע אחד הייתי בתחושות שבחיים לא העזתי להרגיש ורגע אחרי הכל התנפץ לי בפנים. איך הוא יכול לעבור בין מצבי רוח כל כך מהר? לרגע אחד הרגשתי רצויה. אפילו אגזים ואומר שחשבתי שהוא מרגיש אליי משהו. אני כזאת מטומטמת. אני בסך הכל עוד אחת מתוך הבחורות שהוא נוגע בהן. איך נתתי לו? כמו שהוא אמר, שיין נכנסת לחדרי עם תפוחי אדמה וכדורי בשר ומביאה לי כדור לכאב ראש. הבטן שלי ריקה. אני מרגישה מחריד. לפעמים אני לא מבינה את עצמי. למה הייתי צריכה לשתות ככה? אני לא מצליחה לאכול את כל הצלחת למרות שיש לזה טעם נפלא. כששיין חוזרת לקחת את הצלחת אני כבר משתגעת מהשיעמום.
״איך היה האוכל ניקה?״ היא שואלת בחיוך ואני לא רוצה להגיד לה שוב שהשם שלי הוא נטליה. אני בטוחה שקאי מכריח את כולם לקרוא לי ככה. אני מרגישה כמו פאקינג חיית המחמד שלו.
״היה ממש טעים תודה״ אני אומרת בטון אדיש והיא מביטה בצלחת.
״בקושי נגעת בבשר..״ אני מביטה בה ולא נעים לי להיות לא נחמדה אליה בגלל קאי.
״זה בגלל הבחילות שהיו לי מקודם. את מבשלת ממש טוב. כמה זמן את עובדת כאן?״ אני מנסה לדלות קצת מידע.
״אני עובדת אצל מר דאורס כבר שנתיים. משהייתי בת 21״
״את גרה כאן באחוזה?״ אני שואלת והיא מהנהנת.
״מר דאורס עזר לי כשהייתי ברחוב והוא נתן לי מקום לישון ואוכל. מאז אני עובדת כאן וטוב לי פה״ היא אומרת בחיוך קטן ואני מרגישה רע בשבילה.
״אין לך משפחה?״ זה מוזר לי שקאי יהיה נחמד בלי אינטרסים.
״יש לי. ברחתי מהבית כשניסו להכריח אותי להתחתן עם מישהו שלא רציתי. המשפחה שלי חיפשה כסף. הם לא רצו בטובתו״
״אוי. אני ממש מצטערת. אני בטוחה שזה היה קשה״
״את קשורה למשפחה שלך?״ היא שואלת ואני מיד נזכרת במה שקרה קודם. איך שהתחרפנתי. אני נושמת לרגע ואני מנסה שהקול שלי לא ירעד. היא בסך הכל שאלה משהו לגיטימי.
״הייתי״ אני פולטת במהירות והיא שמה יד על פיה.
״אוי ניקה, אני כל כך מצטערת. לא ידעתי״
״הייתי עד שאביו של קאי החליט להרוג אותם״ אני מסננת בכעס.
״אני לא הייתי צריכה לשאול -״
״זה בסדר״ אני קוטעת אותה כי אני מרגישה שהיא לא אשמה. ״לא יכולת לדעת״ היא בסך הכל התעניינה. היא היחידה שנחמדה אליי במקום הזה.
״תקשיבי, אני כנראה לא אמורה לספר לך את זה עכשיו אבל אני רוצה שתשמחי קצת״
״את לא אמורה לספר לי מה?״
״אחותך מגיעה לכאן יותר מאוחר. קאי רצה שתראי אותה״
״מה?״ אני לא מאמינה. דיאן באה.
״אחותך דיאן. קאי רצה שהיא תבוא לראות אותך, הוא פשוט רצה שלא תדעי לפני אבל אני חושבת שאת צריכה לדעת״
״תודה תודה תודה!״ אני קופצת לחבק אותה והיא נבהלת לרגע. ״אוי סליחה -״
״זה בסדר. אני שמחה שאת מאושרת ניקה״ היא נדבקת בחיוך שלי ומחבקת אותי בחזרה.
״את יודעת מתי היא אמורה להגיע?״ אני מתלהבת והיא מנענעת בראשה לשלילה.
״אני רק יודעת שקאי ביקש ממני לערוך את השולחן היום לעוד שני אורחים בארוחת ערב״
״כנראה זה בשביל אחותי וניק״ אני אומרת ואני כבר בראשי מדמיינת איך זה יהיה כשאני אראה אותה. היא אוכלת כמו שצריך? הוא דואג לה? אולי הוא אפילו יותר גרוע מקאי. אני לא יודעת עליו כלום. יכול להיות שהוא נגע בה? אלוהים. אני לא רוצה לחשוב על זה.
״אני צריכה לחזור למטבח. אבל אני אעבור אצלך עוד שעה כדי לבדוק אם את צריכה ממני משהו״ היא אומרת ומסתובבת לצאת אבל אני הולכת אחריה.
״את יכולה רק להגיד לי מה השעה?״ אין לי כאן טלפון או שעון כדי שאני אוכל לדעת.
״אני מצטערת. מר דאורס לא מרשה לי להגיד לך- אני רק רציתי לספר לך על אחותך כדי שתשמחי״
״למה שהוא לא ירשה? הוא מנסה לגרום לי להשתגע?״ היא מושכת בכתפיה בחוסר אונים ואני מנסה לזכור שהיא לא אשמה. ״לא משנה, תודה שיין״ אני אומרת והיא יוצאת ונועלת אחריה את הדלת.לעזאזל איתו.
לפחות אני אראה את אחותי היום. מאיפה זה הגיע? מכל הדברים שחשבתי, לא ציפיתי שהוא ייתן לי לראות אותה. מקודם כשהייתי אזוקה למיטה שלו, זה היה נדמה שהוא שונא אותי. היה לו מבט נגעל בעיניים. כשהוא אמר לי שקיבלתי את מה שרציתי. מה הוא חשב שאני? בחיים לא נגעו בי לפניו. לא ידעתי שהתחושה הזאת קיימת. זה קרה רק ממנו. הוא הציע לי את זה. איך יכולתי לרצות משהו שבחיים לא הרגשתי? יש לו חשיבה מוזרה. ומה היה הקטע הזה שהוא תכנן לא לשחרר אותי מהאזיקים? הוא רצה שאני אסבול? בגלל מה? אני בחיים לא אבין אותו. לרגע אחד קצר היינו רק קאי ונטליה. והיה לי כיף. הרגשתי טוב. הוא פשוט הרס את זה. הוא הרס הכל.
ומה שהכי גרוע, הוא גרם לי להזדקק למשהו שלא ידעתי שקיים בי. הוא גרם לי להזדקק לו.
~~
תודה למי שהגיב לי אתמול ❤️.
אני רק רוצה לעדכן שבבוקר קמתי וקיבלתי הצעות שקשורות למשחק והכל פתאום הסתדר לי והתחושה שהייתה אתמול מרגישה לי רחוקה מדי.
אז זה דוגמא למי שיצטרך לדעת שדברים לא נתקעים, תדעו שהכל עובר.
החיים מפתיעים❤️