תסמן אותי שלך

~20~

**נטליה**
מה עשיתי? אני פשוט כעסתי שהם דיברו עליי בשולחן האוכל כאילו אין לי זכות דיבור ופשוט הוצאתי עליו את כל מה שהיה לי בלי לחשוב. הוא רוצה לפגוע באחותי, אני כבר לא חושבת על עצמי. אני דואגת רק למשפחה היחידה שלי שנשארה לי כרגע. לדיאן.
אני משפילה את עצמי בשבילו ואני על ארבע מאחוריו, הוא נכנס לחדר השינה וכשאני נכנסת אחריו הוא נועל את הדלת. אני לא יודעת מה הוא יעשה לי עכשיו.
אני פשוט מחכה על הרצפה במרכז החדר בזמן שהוא עם הגב אליי ושותק. אני אמורה לפחד ממה שהוא יגיד, שבעצם אני יותר מפחדת מזה שהוא שותק. אנשים יותר מסוכנים כשלא יודעים על מה המחשבות שלהם.
אחרי כמה דקות של שקט הוא מסתובב אליי והמבט שיש לו בעיניים משדר זעם מהול בעצב. זה נראה כאילו הוא מתחרט. על מה? אני מקווה שהוא פשוט ישאיר אותי לבד ויילך. זה עדיף לי מהזעם שלו.
״קאי?״ אני שוברת את השתיקה שיש בחדר והוא מביט בי בלי להגיב. הוא פושט את גקט החליפה שהוא לבש, כנראה תכנן לצאת לעבודה, והוא נשאר עם מכופתרת לבנה ומכנס חליפה. הוא משדר חוזקה בזמן שאני כנועה על הרצפה. אין יותר נמוך מזה, נכון? הוא מתיישב על המיטה והוא מחזיר את המבט אליי.
״בואי לפה״ הוא אומר בקול שלא משאיר לי מקום להתווכח. אני זוחלת אליו ודמעה יורדת על פניי מהבושה. כשאני מגיעה אליו הוא תופס את פניי לפתע ומחזיק את הצוואר שלי באחיזה שגורמת לי להרגיש מחנק והצורך שלי בנשימה גדל. ״אני הזהרתי אותך כמה וכמה פעמים ואת המרית את פי מול אחותי והחבר שלי. את העזת לדבר אליי איך שאת רוצה ולא עצרת לשנייה לחשוב על ההשלכות שיהיו לזה״ בזמן שהוא כועס עליי עיניו השחורות משדרות שנאה והיד שלו מתהדקת על צווארי. אני מנסה להגיד לו להפסיק אבל אני לא מצליחה להוציא קול מהגרון שלי. אני מנסה להתעסק ביכולת שלי לנשום. אני מנסה להזיז אותו ממני אבל הוא מחזיק את ידיי בכוח בידו הפנויה וממשיך לדבר. ״ובנוסף לכל זה את גם שמה זין על החוקים שאמרתי לך וממשיכה לקרוא לי בשם שלי למרות שלא הרשיתי לך. מה אני אעשה איתך ניקה? אני לא רציתי להגיע לזה אבל את מכריחה אותי ללמד אותך לקח״ הוא אומר ואני עם עיניים דומעות. הוא משחרר אותי ואני תופסת בשתי ידיי את הצוואר שלי ואני משתעלת בלי הפסקה. אני בטוחה שהעיניים שלי אדומות עכשיו.
״מה אתה מתכוון לעשות לי?״ אני שואלת בקול רועד בזמן שאני מנסה לחזור לעצמי.
״אני הולך לשלוט במאפיה בכל איטליה. את יודעת איפה את נמצאת. בידיים של מי את. למה את היית חייבת להתגרות בי ככה?״ הוא שואל אותי אבל זה מרגיש כאילו הוא לא מצפה לתשובה.
״אתה לא חייב לעשות לי כלום. אתה לא חייב לשחק את התפקיד האכזרי כשאתה איתי.״ אני אומרת לו ומנסה לקום אבל הוא דוחף אותי לאחור ואני נופלת חזרה על הרצפה.
״אלה החיים שלי זה לא פאקינג משחק!״ הוא נותן אגרוף לצד המיטה ואני נבהלת ונסוגה לאחור.
״אתה מפחיד אותי״ אני אומרת לו בקול שקט והוא מניד בראשו כאילו הוא לא יודע מה להגיב.
״היית צריכה לחשוב על זה קודם. תורידי מעלייך את הבגדים האלה ותעלי על המיטה״
״-מה?״
״שמעת מה אמרתי״ הוא קם ופורם את הכפתורים של החולצה שהוא לובש. אני ממשיכה להביט בו בלי לזוז כי אני קצת בהלם. הוא רוצה לגעת בי? לא, אני לא מסוגלת. כשהוא מגיע להוריד את המכנס שלו ונשאר רק עם תחתונים הוא מוריד את מבטו אליי ואני מבינה שאני חייבת להגיב. אני אפילו לא חושבת בזמן שאני קמה ואני מחפשת חפץ כלשהו בדרך.הכל קורה לי בראש בהילוך איטי, קודם אני נעמדת, לאחר מכן אני מסובבת את המבט אל השידה שליד המיטה ואני מתקרבת אליה, יש שם אולר. אני אפילו לא עוצרת לחשוב בזמן שאני לוקחת אותו בידי ומסתובבת עם פניי אל קאי. הראש שלי מדחיק את הקול של קאי ברקע ואני מנתבת את כל הרגשות שלי אליו. אני דוחפת את האולר הפתוח לכיוון הכתף שלו אבל בשנייה האחרונה הוא תופס לי בכוח את היד והאולר נופל על הרצפה. הוא דוחף אותי אחורה ואני מנסה להתחמק ממנו ולברוח.
״את באמת ניסית לדקור אותי עכשיו?״ הוא שואל בכעס ואני שורטת את הפנים שלו בהפתעה והוא משחרר אותי לרגע. זה מספיק לי ואני רצה אל הדלת, היא נעולה. היא לא נפתחת לי. אני מנענעת את הידית כמה פעמים בכוח עד שאני מרגישה את קאי סוגר עליי. הוא קורע ממני את החולצה ומוריד ממני את החצאית בכוח.
״תן לי ללכת מפה!״ הוא לוקח אותי בכוח וגורר אותי עד למיטה. הוא זורק אותי עליה ומחפש משהו על הרצפה. הוא חוזר אליי בחזרה עם חגורה בידו ואני מתה מפחד.
״לא_״ אני יושבת ליד ראש המיטה, כמה שיותר רחוק ממנו, ואני מנידה בראשי בלחץ.
״תשכבי על הבטן. שימי את הידיים שלך על ראש המיטה ואל תזיזי אותם משם.״ הוא פוקד עליי ואני לא מצליחה לזוז מהפחד. בחיים לא הכו אותי. חייתי בתוך העולם הזה אבל אף פעם לא נהגו בי ביד קשה. הייתי הנסיכה של הבית. רק שמרו עליי כל הזמן אבל זה לא הגיע לאלימות. ״כל רגע שלא תעשי מה שאני אומר לך יוסיף לך הצלפה״ הוא אומר בקול נמוך ואני נשכבת בתנוחה שהוא דרש. אני שונאת אותו. אני בחיים לא אסלח לו על זה. אני שמה את ידיי על ראש המיטה ומכה חדה פוגשת את גבי. אלוהים.
״דיי-״ אני פולטת בצעקה ואני מנסה לזוז אבל הוא לא נותן לי.
״תישארי איך שאת. תספגי את זה כמו ילדה טובה וזה ייגמר בשבילך מהר יותר״ הוא מנחית עוד מכה ואני לא יכולה שלא לפלוט צווחה. אני מנסה שוב פעם לזוז והפעם הוא לא עוצר אותי. אני מזיזה את עצמי לאט בגלל הכאב ששורף לי את הגב.
״מה שאת לא תוכלי לקבל יעבור לדיאן״ הוא מאיים בשקט ואני מפסיקה לזוז.
״אני שונאת אותך״ אני אומרת בקול שבור ואני חוזרת לשכב על הבטן. אני לא משמיעה עוד צעקות בזמן שאני סופגת עוד חמש הצלפות. העיניים שלי מלאות בדמעות ואני רק מייבבת. אני לא רוצה להילחם יותר. כשהוא מפסיק אני לא מאמינה שעברתי את זה ואני עוצמת את עיניי בכאב ולא זזה.
״אני הייתי חייב לעשות את זה״ הוא אומר כשהוא רואה שאני לא אומרת כלום. ״לפחות בפעם הבאה זה יבטיח שתתנהגי כמו שצריך״ אני שומעת אותו אומר ואז את קול הצעדים שלו שמתרחקים ממני. אני חושבת שהוא ייצא מהחדר אבל הוא חוזר אחרי כמה דקות ואני מרגישה משהו קר על הגב שלי.
״בבקשה אל תיגע בי״ אני אומרת בבכי ואני מנסה להסתובב אבל הוא לא נותן לי.
״אני אנקה את זה כדי שלא יזדהם״ הוא אומר ואני שותקת. אני בובה בידיו. וויתרתי על עצמי בשביל אחותי היום. עכשיו אני מבינה שאני הולכת הולכת לוותר על עצמי מראש בכל יום ויום. אני נכנעת לו ואני נותנת לו לעשות מה שהוא רוצה. הוא מנקה את הגב שלי עם משהו רטוב ואחר כך הוא מרים אותי בעדינות ומניח אותי בעמידה מחוץ למיטה. הוא ניגש לארון הבגדים ומוציא משם טי שרט רחבה ומתקרב להלביש אותי בה. אני פולטת יבבה כשהיא נוגעת בגב שלי והוא מלטף את פניי לאט.
״אל תבכי ניקה. אני אדאג לך. את סומכת עליי?״ הוא שואל ואני לא מסוגלת להתווכח יותר. אני מהנהנת בראשי והוא מעביר את ידו בשיערי ומשחק איתו בזמן שאני עוצמת את עיניי הדומעות. ״ילדה טובה״ הוא אומר בקול נמוך שמרעיד אותי והוא ממשיך לשחק בשיערי כמה דקות ארוכות. אני פשוט עומדת בזמן הזה ולא זזה. לא מדברת. רק נושמת בשקט.
״אני רוצה שנעשה סיבוב בחוץ בסדר? זה יעזור לך״ הוא מרים בעדינות את פניי אליו ואני מהנהנת בשקט.
״אני רוצה לשמוע אותך ניקה״ הוא אומר ברוך כאילו לא הצליף בי קודם.
״כן אם אתה רוצה אדוני״ אני מרגישה חסרת תחושות. ריקה. אני לא רוצה להרגיש יותר. פתאום הבנתי שכל החיים שלי בידיים שלו. הוא יכול לעשות בי מה שירצה ואני לא אוכל להתנגד. אני השבויה הקטנה שלו.