His angel of death-מלאכית המוות שלו

פרק 15

הוא לא אמר את זה הרגע.
הוא ממש לא אמר את זה הרגע.

״הו אני כן אמרתי את זה הרגע, מלאכית״

בכל פעם שהוא קורא לי ככה אני מרגישה זרמים מוזרים נשלחים לבטני התחתונה וגורמים לי לתחושה מוזרה.
תחושה כזאת שאומרת שהיא צריכה עוד ממנו.

אחרי כמה דקות של שקט מוחלט, כשנשמתי החסרת אוויר והנשימות הקטנות שלו נושפות על שפתיי, כשאני עדיין תלויה עליו ואיברו הקשה צמוד לביטני.

זה לא קורה לי,
זה לא קרה לי.
אף פעם.

אני לא יכולה לסבול כל מגע של כל אדם שהוא אבל איתו אני רוצה רק יותר.
אני נרתעת ואז אני רוצה.
אני מתנגדת אבל לא מצליחה לעצור את עצמי.
הוא גורם לי להראות חלשה.
אני לא יתן לאף אחד לעשות את זה.
זה נגמר עכשיו.

כחכחתי בגרוני אחרי שעיכלתי את מה שקרה ב..חמש דקות האחרונות, לפי דעתי.
״יופי לך, אנדרסון״ השבתי לו בעוקצנות.

הורדתי את עצמי מעליו והתקדמתי לעבר היציאה כשאמיליה לוקאס וקת׳רין חוזרים לתוך החדר ומושכים את מבטם ביני לבין איידן ובוחנים אותנו בצורה מוזרה,
חוץ מאמיליה שנראת נרגשת במיוחד.

הסתובבתי לעבר השלישיה כשעמדתי לפתוח את הדלת למסדרון והם עמדו מאחורי בכניסה לחדר , ״אמיליה, אני לא חושבת שכדאי לך לנסות אותי שוב. ואתם,״ החוויתי את ראשי לזוג האחים.
״תשלמו על זה״ 
״אוקיי! זה אומר שאנחנו עדיין ניפגש מחרתיים אצלנו בזירה נכון? אפשר גם אצלך! הזירה שלך הרבה יותר מגניבה!״ צעק לי לוקאס.

התעלמתי משאלתו וחזרתי לחדרי.
פתחתי את הארון שלי, שחצי ממנו בכלל מלא במשקאות ולא בגדים, והוצאתי בקבוק וודקה חדש.
משהו חזק.

נשענתי על הקיר ולגמתי מהבקבוק כשהטעם החריף שורף את פי.

אחרי כמה עשרות לגימות, הגוף שלי לא מצליח להכיל עוד אלכוהול אבל אני ממשיכה לדחוף אותו בגרוני.

״זונה מטומטמת!״
״לא!״ בכיתי החוצה.
הייתי כל כך קרובה.
כל כך קרובה לגמור את הסבל.
החודש הזה שאני כאן מרגיש כמו נצח של עינויים.
הוא חטף את הסכין מידי והסתכל עליי במבט אכזרי.
כועס.
מאוד כועס.
אבל גם מאוד חרמן כשבחן את גופי העירום והמלוכלך.
״אני גוססת! תהרוג אותי וזהו״
אני כל הזמן גוססת. עד שהוא מביא רופא שיטפל בי בקושי כדי שיוכל לעשות הכל מחדש.
״פרפר מזוינת! את פאקינג תשלמי על זה!״
זעקת כאב רועשת נפלטה מפי כשדחף את הסכין בירך שלי.
״לאלאלאלא!״ הוא תפס ברגלי כדי לגרור אותי מהפינת החדר, ניסיתי לבעוט בו אבל הוא הושיט את ידו והכניס אותה אל תוך החור שיצר הסכין בירכי.
הוא הוציא את ידו מירכי וליקק את דמי שנאסף על האצבע שלו.
״כל כך טעימה!״ נהם.
הפסקתי להאבק בו והוא גרר אותי למרכז החדר.
הוא תלה את ידי בשלשלאות שמחוברות לתקרה ואני נתלת באוויר עם הברזל הקטן והדק הזה שקורע את ידיי ומחזיק את כל משקלי. אני נמוכה מידי כדי להגיע לרצפה, שנמצאת לפחות מטר מתחתי.
״אהה!״ זכוכית התנפצה על גופי, ניסיתי להתפתל או לנסות להשתחרר אבל זה רק הגביר את הלחץ על ידיי ואני מרגישה את עצמי נקרעת מבפנים.
הרמתי את מבטי כשדמעות זולגות מעיני, ופגשתי את מבטו של השטן שמאונן כששומע את צרחות הכאב שלי ונותנת לו מוטיבציה.
הוא עמד בקצה השני של החדר והמשיך לזרוק עליי כוסות רק כדי לשמוע את הבכי והצרחות שלי.