Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
ישבתי על הספה ועקבתי אחרי הכיוון שיש לי על המתנקשת הראשונה ברשימה שלנו.
שלי. ברשימהשלי. איןשלנו.
הסגנון רצח שלה תמיד קשור בזכוכית, דקירות בגוף באמצעות בקבוקי זכוכית או כוסות, שברי זכוכית תמיד מפוזרים מסביב לגופה כסימן ההיכר שלה. כמו ׳האש׳ וכל מתנקש אחר הם משתמשים באותו האמצעי להריגה בכל פעם, כשאני יכולה לתלוש את הלב מחזהו של הקורבן, להכות אותו למוות, לשרוף אותו בחיים, לענות אותו עד שייחנק מהדם של עצמו, לחזור על אותו השיטה בכל פעם מוציא את הסיפוק מזה אז לי יש את סימן מלאך המוות שאוכל לעשות כרצוני בקורבן ולהראות לעולם מה קורה כשמתעסקים עם מלאך המוות.
״כבר מאוחר. תלכי לישון מלאכית״ שמעתי את קולו אך לא הרמתי את מבטי מהמחשב. ״אני לא עייפה. תלך לישון״ המשכתי להקליד במחשב בחיפוש כתובות שהמתנקשת יכולה להימצא בהן אבל אף אחת מהן לא עשתה שום היגיון, רצח בעיר הצפונית ביותר באיטליה ולאחר חצי שעה מקורות ראו אותה מסתובבת במילאנו, מה שלא הגיוני מפני שאפילו בטיסה ההגעה לא לוקחת פחות משעה.
״כשאת תלכי לישון אני אלך״ ״זה ילדותי. אפשר לראות מפה כמה אתה עייף״ פשוטתלךלישון. ״אני אשרוד״ התיישב מימיני בספה והציץ אל המחשב. ״מי הבא?״ שאל. ״היא קוראת לעצמה ׳הבלרינה מזכוכית׳״ סובבתי את המחשב אל כיוונו והראתי את קצה החוט היחיד שיש לי, סרטון בא רואים אותה יוצאת ממועדון פה ברומא ואפשר לראות חלק מפניה. ״ניסיתי להריץ תוכנת זיהוי פנים אבל היא לא קיימת במאגר״ נכנסתי אל תוך רשימה בת חמישה עשר פושעים שבעזרתם נמשוך את תשומת ליבה של הבלרינה מזכוכית ונגרום לה לצאת מהמחבוא. ״הם-״ ״הם פושעים״ קטעתי את מילותיו. ״לא חשבתי שאכפת לך״ ״לא אכפת לי. היית חופר לי אם הייתי רוצחת אזרחים ואתה מתיש גם ככה״ איידן המהם בתגובה. ״אני צריכה-״ הוא סגר את מחשבי ולקח אותו מידיי. ״היי!״ צעקתי וניסיתי לחטוף אותו ממנו. הוא נעמד ומתח את היד שלו לגובה ומנע ממני להגיע אל המחשב. ״תחזיר את זה״ ציוותי עליו. ״את עובדת יותר מידי מלאכית״ ענה לשלילה. ניסיתי לקפוץ עליו ללא הצלחה. ״אנדרסון״ איימתי בקולי. ״למה את לא רוצה ללכת לישון?״ שאל בקול מודאג. אנילארוצהלהעיראותךבלילהעםהצרחותשליכמושעשיתיכללילהמאזשחזרתי. ״אני לא עייפה״
