His angel of death-מלאכית המוות שלו

פרק 27

להיות נחמדה?
נע, אנשים לוקחים יתרון מהשיט הזה.

_________________________

המשכתי לגלול בתמונות שלי ושל אמי והזעם העצמי שלי התעצם.

הם מתים בגללי.

אני גרמתי לזה ועכשיו אני פה מסתכלת על התמונות האלה מלפני 20 שנה שהיינו משפחה שלמה ומאוחדת שלא משנה מה היה חסר לה, היינו שמחים, תמיד.
ואני הרסתי את זה.

נעצרתי על תמונה אחת שבה ראו אותי משתופפת לצד גורת דובה קטנה ששוטטה ביער- גְּרַמִי, ואמא עומדת לצידי בחיוך פרוס על פניה.

היא הייתה האישה הכי יפה שראיתי בחיי, שיער ג׳ינג׳י גלי ועיניים ירוקות נקיות וטהורות כל כך- קיבלתי את צבע העיניים שלה אבל העיניים שלי ההפך הגמור מעיניה, מלוכלכות ומלאות בנקמה.

היא לא הייתה גאה בי אם הייתה רואה איזה בן אדם הפכתי להיות.

אני ואמא עמדנו על שביל שמפצל לשניים, אחד שמוביל לבקתה שלנו ואחר שמוביל ליער.

״יש שני דרכים שאת יכולה לקחת״ אמא התחילה להגיד.
״הדרך שלך-״ הצביעה לדרך השמאלית שמובילה ליער.
״והדרך שאחרים בוחרים בשבילך״ המשיכה והצביעה על השביל הימני שמוביל לבקתה.
״לאיזה דרך את תלכי אנולה?״ שאלה.
התהלכתי בשביל הימני שמוביל לבקתה בלי להגיד מילה, אמא האמינה שפרטיות זה התכונה הכי חשובה, לשתף את המחשבות או התוכניות שלך יכול להוביל לנפילה שלך, ככה היא אמרה, היא אמרה שאנשים יפגעו בנקודות החלושה שלך ככל שהם יודעים יותר עלייך.