״אנולה!״ צעקה העירה אותי קפצתי במהירות לישיבה והתנשפתי. ״אנולה את בסדר?״ אמיליה שאלה אותי, החברה הכי טובה שלי, והשותפה שלי לדירה. ״אני בסדר.״ אמרתי בקור. היחידה שאני מראה לה קצת רגש היא אמיליה, הכרתי אותה בגיל 15 אחרי שהצלחתי לברוח משם, היא עזרה לי, ובזכותה אני מי שאני היו- ״היי תסתכלי עליי״ היא אמרה לי וחפנה את לחיי בידיה. ״אני.בסדר.״ אמרתי שוב. היא נאנחה וקמה מהמיטה ״אם תצטרכי משהו, למרות שלא תצטרכי, אני בחדר״ אמרה והייתה בדרך ליציאה.
״תסגרי את הדלת״ אמרתי, כשבאה לסגור את הדלת היא השאירה אותי קצת פתוחה כדווקא. ״נו אמיליה תסגרי״ צעקתי לה, היא ציחקקה וסגרה את הדלת. קמתי מהמיטה והלכתי לשירותים לשתוף פנים ולצחצח.
כשיצאתי מהחדר אמיליה שכבה על המיטה שלי עם הטלפון שלה. ״לפעמים אני חושבת למה אני עדיין חברה שלך״ ״את אוהבת אותי״ ״אני לא״ היא זרקה עליי כרית והתחמקתי ממנה. ״באמת?״ שאלתי אותה בעצבנות ״רק רציתי לעצבן אותך״.
