Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
התעוררתי כשהייתי מחובקת לגופו של איידן, ראשי נח על חזהו וידו כרוכה סביבי, מצמידה אותי קרוב. גופו הקרין חמימות נעימה שהייתה ממכרת במידה מוזרה. המוח שלי צעק לי ללכת ברגע זה. לקום וללכת, אבל גופי החליט לא להקשיב לפקודות שלי ונשאר במקומו.
הורדתי מעט את השמיכה והבחנתי שהוא בלי חולצה. עיניי בחנו את גופו השרירי ובלי ששמתי לב ידי נשלחה קדימה והתחילה לשוטט בעדינות בביטנו.
פתאום הרגשתי את כובד את מבטו של איידן עליי והרמתי את מבטי, עיני פגשו את עיניו הכחולות והעמוקות, מהפנטות באופן בלתי נסבל , צלולות כמו אוקיינוס שלם שאפשר לטבוע בו, רציתי להסיט את מבטי אבל ידעתי שהוא יראה בכך ניצחון.
קיא התחיל להעלות בגרוני, רצתי לשירותים, ירדתי לברכיי והקאתי את כל תכולת ביטני החוצה אל תוך האסלה כשהרגשתי את חום גופו של איידן מאחורי ואת ידו אוספת את שיערי לאחור.
כל אירועי אתמול הכו בי בבת אחת.
קמתי בתוקפנות מהרצפה והסתכלתי על איידן במבט רצחני. ״אתה כל כך מת, אנדרסון״ איימתי. הוא לא הגיב. דחקתי אותו לקיר והפעלתי לחץ על גרונו. ״את מפלרטטת איתי, מלאכית?״׳
אניאוהבאותך
קומילמיו
אני יודעת איטלקית וידעתי בדיוק מה אמר, אבל הוא לא צריך לדעת זאת.
״תסתום, אנדרסון״ הוראתי בתקיפות.
כאב ראש חד תקף אותי. נדמה שאיידן שם לב כי אמר, ״כדורים על השידה״
לא זזתי ממקומי, עצבי בעבעו בתוכי. רציתי להתפרץ ולצעוק עליו אבל אני לא אעשה את זה. יש דרכים הרבה יותר מתוקות לנקום.
איידן התחיל להאדים מחוסר אוויר אבל נראה שזה לא הזיז לו. שחררתי את ידי מגרונו ולקחתי צעד אחורה. ״זה לא נגמר, אנדרסון״
ירדתי במדרגות כששמעתי את קולם של לוקאס ואמיליה.
אמיליה עמדה מאחורי האי במטבח ולוקאס עמד מולה, בצד השני.
