פרק 17

310 17 18
                                    

"אני לא יודעת אם זה רעיון טוב." אמרה ריה כשחנינו ליד הכתובות. זה היה שעה בערך אחרי הלימודים ביום שישי וסיפרתי לריה על התוכנית שלי הבוקר. עכשיו היינו ב-85 Alcove Drive. ובכן, מה שלא יהיה Alcove Drive. למען האמת, זה לא היה ממש כביש, יותר כמו סמטה ארוכה עם דלתות משני הצדדים המובילות לבנייני דירות זעירים או למחסנים מפחידים.

"זה בסדר." הבטחתי לה. רי הייתה אחת שדאגה יותר מדי, אבל ידעתי מה אני עושה.

"אבל מה אם יחטפו אותך?" היא הסתובבה אליי, מחזקת את ידיה על גלגל ההגה.

צחקתי, "מה? על ידי חתול רחוב?" עדיין לא היה חושך בחוץ ויכולתי לראות מצוין דרך הסמטה, עדיין התכוונתי להיות זהירה כי אם הייתי כאן בלילה, לא היה לי את הביצים אפילו לצאת צעד אחד מהמכונית .

"חתולים לא היו עושים דבר כזה!" היא מחתה. שכחתי שריה היא חובבת חתולים.

"אממ, כן נכון. ראית את הרוע, דברים קטנים!" לא הייתי כל כך חובבת חתולים.

"פיגי לא יזיק לזבוב!" אה כן. פיגי

החתול של ריה. הדבר הארור ייתן לי סיוטים אם זה לא היה בגלל זה שהיה כל כך שמן שהוא יכול לזוז שעורה. אני יודעת מה אתם חושבים. ריה קראה לחתול שלה
'חֲזִירוֹן'? התשובה היחידה שאני יכול לומר היא, כן.

היא אמרה לי שזה בגלל שהיא חשבה חזירים היו מקסימים ולכן פיגי היה מקסים. עכשיו, אני לא בעניין בודשיימינג... אבל החתול הזה היה כל כך שמן שהוא היה מתגלגל למטה במדרגות במקום הליכה

"מה שתגידי." מלמלתי תחת נשימתי ואספתי את הדברים שלי לפני שיצאתי מהמכונית. ריה התכוונה לחכות כדי שאוכל לדווח, וידעתי שהיא הולכת לקרוא איזה ספר BDSM עלוב בזמן שאני לא. ראיתי את האזיקים על הכריכה כשהיא יושבת במושב האחורי. היא חשבה שהיא מתביישת בכך שהניחה אותו הפוך. לרוע מזלה, השרשראות נשאו אל הבלבול.

כרכתי את זרועותיי סביב עצמי כשהעקבים שלי נקשו לאורך קרקע הבטון. ניסיתי להישאר ממוקדת במספר ששורבט על היד שלי. 85. 85. 85.

למה רומן יהיה בחדר כושר?

המקום לא היה ריק, אבל גם לא שגשג עם אנשים. זה נראה כמו סוד, אבל למי שחדש בזה, הם התייחסו כמו לכל חדר כושר אחר.

הבנתי כמה לא במקום אני נראית בעקבים ובחצאית המיני בזמן שכולם דלי זיעה בלבוש מתאים בחדר כושר.

איך השולחנות התהפכו. עכשיו את המנודה.

אה, שתקי.

הלכתי בהדרגה יותר פנימה, הספרים שלי צמודים לחזה שלי, סורקים את סביבתי. רק כשגבר שזיהיתי ניגש אליי, קפצתי קצת אחורה.

"את בסדר שם?" הוא שאל עם חיוך רך ומסביר פנים על פניו. הוא היה גבוה ובנוי רחב. לא הצלחתי להבחין בצלקת הכוויה בצד צווארו.

MY $WEET ROMAN|| Hebrew Where stories live. Discover now