פרק 12

386 17 15
                                    

אתה יודע כשמשהו נראה כמו רעיון ממש גרוע, אבל אתה לא יכול שלא לעשות את זה? אני מקבלת את זה הרבה. זה לא משהו שהייתי אומרת שאני גאה בו, אבל זה יוצר כמה מהרגעים הכי טובים שלי.

"אבל מה אם נגורש?" שאלה ריה כשישבנו מאחורי הקלעים של התיאטרון.

"לא נעשה. ואם זה באמת כל כך גרוע, אז אני אקח את כל האשמה". ריה לא אהבה לשבור את הכללים. להיות וולדיקטור פירושו שאתה לא שובר כללים והשנה היא הייתה זהירה במיוחד.

"אבל לא נראה כך... לא נכון?"

"זה לא פסול, אנחנו רק מציינים עובדות". העובדה שאלה הייתה אובססיבית בצורה מצמררת לאדם. כלומר, יש אנשים שיכולים לומר שהייתי אובססיבית אליו, אבל היה הבדל ביני לבין אלה. אני דווקא הכרתי את אדם ממש טוב והייתי חברה שלו הרבה שנים, אלה אפילו לא הייתה על הרדאר של אדם עד לפני חודש בערך.

"בסדר גמור." היא נאנקה וחזרה לצייר. אתם אולי תוההים למה היינו בחלק האחורי של התיאטרון, ובכן, הכל הסתדר בצורה מושלמת עם התוכנית שלי. ערימות של נייר שהציגו דפים מצולמים של יומנה של אלה שכבו לפנינו כשציירנו את גבו בצבע אדום עם הודעה פשוטה: 'קרא לי'. אתם מבינים, ניירות תמיד הלכו לאיבוד במסדרונות בית הספר, ואף אחד לא באמת טרח לאסוף אותם, אבל אם אנשים יראו את אלה, לא יהיה ספק שהמוח הקטן והמסקרן שלהם ירצה לראות מה זה בעצם היה.

לפעמים היית צריך להיות ברור באופן בוטה עם תלמידי תיכון. זה היה משהו שאף מורה לא הבין.

לא טרחתי לקרוא יותר מיומנה של לאה כי זה כל כך הכעיס אותי. הבחורה הזאת נראתה כל כך מתוקה מבחוץ אבל, לעזאזל, היא הייתה כלבה מבפנים. היא הייתה כלבה כמעט כמוני!

"איך היה יום ראשון?" אז שאלה ריה. ידעתי למה היא מתכוונת.

"לא יודעת. רומן ביטל."

"מה?" היא הרימה את מבטה אלי המומה. תפסתי פיסת נייר נוספת כדי להמשיך לצייר.

"היו לו כמה עניינים משפחתיים לטפל בהם, אבל הוא שלח לי עבודה לעשות, בכל מקרה". עבודה שהמשכתי להתמהמה מלעשות. רומן שלח לי הודעה ואמר לי שסבתא שלו נהיית יותר חולה ושהוא מבלה איתה את כל סוף השבוע. חשבתי שזה מתוק ואמרתי לו לא לדאוג, חוץ מזה, הייתי בטוחה שהוא בילה את רוב ימיו בהתלבטות בכל רגע נתון. מה? אורגזמות היו ממכרות ורומן עדיין היה כמו כל נער אחר.

"את רואה אותו הלילה, כן?" ריה אז שאלה.

"כן, הוא שלח לי הודעה כדי להודיע לי שאנחנו עדיין על." אני יודעת מה אתם חושבים. נתת לו את מספר הטלפון שלך?! כן נתתי. זה היה הרבה יותר קל מאשר להעביר פתקים בלוקרים. נתתי לו את זה ביום חמישי בערב לפני שהלכתי ושמרתי אותו בתור האימוג'י החנון המקסים עם משקפיים. אני חשבתי שזה מתאים.

MY $WEET ROMAN|| Hebrew Where stories live. Discover now