פרק 1-הולי

904 20 36
                                    

נכשל. נכשל אחד גדול שמן ומזדיין כתוב באדום דביק על חזית נייר הכימיה שלי, אמא שלי תהרוג אותי.
מה אני עושה? אני נושכת את השפתיים בעצבנות ובוהה בחזרה במורה שלי, גברת סנדרס. היא לא נראתה מתרשמת.

מעולם לא הייתה לי בעיה עם גברת סנדרס, למעשה, היא הייתה אחת המורות הנחמדות ביותר בבית הספר. עם זאת, גיליתי בזמנו שהיא העמידה פנים שהיא מורה בבית ספר יסודי ולא מורה בתיכון, מתוך מחשבה שנהנה לצבוע תמונות של המבנה האטומי או משחק השאלות-תשובות שבו זרקת כדור בכיתה, אפילו באמצעות מקלות ארטיק להרים אנשים.

אף על פי כן, היא הייתה טובה יותר מרוב המורים בבית הספר. רוב הזמן היה לה חיוך על הפנים. רוב הזמן.

"אני לא יודעת מה להגיד, הולי." היא אמרה בזעף ומצח מקומט. "זה הכישלון הרביעי ברציפות. יש משהו שאני צריכה לדעת?" רק שאני שיט בכימיה אבל זה כבר היה ברור.

"אני מנסה." זה היה שקר. לא ניסיתי. מדעים היה אחד מאותם מקצועות שאו שאהבת או שנאת, ושנאתי אותו.

"טוב, נראה שזה לא מתאים לנסות." היא נאנחה ושילבה את ידיה. "וגם לא קיבלתי ממך שיעורי בית בשבוע האחרון. אכפת לך להסביר את זה?" לעזאזל, היו לנו שיעורי בית? זה בטח היה איפשהו בין המסיבה של אמה למסיבה של סטיבן. למען האמת, שיעורי הבית היו בזבוז מוחלט מכיוון שכולם פשוט חיפשו בגוגל את התשובות בכל מקרה.

"אני מצטערת, המורה אבל הייתי כל כך עסוקה לאחרונה באימון עידוד ובעזרה ל-341 להוריי בקאנטרי קלאב ש-"

"החינוך שלך הפך לחסר חשיבות?" זה היה קשה. "תראי, הולי." גברת סנדרס נאנחה והתיישבה על גבי שולחנה מולי. "אני יודע שהשנה הזאת הייתה קשה עם בקשות לקולג' והכל, אבל אני צריך שתתמקדי בעבודה שלך עדיין. אני יודעת שהיית מרוסנת לאורך השנים, אבל השנה היא השנה שבה את באמת צריכה לקבל את הציונים האלה לְמַעלָה."

"אני אנסה, גברת סנדרס. מבטיחה. אולי כימיה זה לא הקטע שלי." משכתי בכתפי והעפתי מעט את הנייר על שולחני.

גברת סנדרס פלטה אנחה לבבית ופתחה את זרועותיה. "הרצתי מפגשי לימוד אחרי הלימודים בימי שלישי ושישי. לא יכולת להופיע לאף אחד מהם".

"אבל יש לי מעודדות אחרי לימודים בימי שלישי ושישי." אני התווכחתי.

"מה עם מפגש אחד על אחד ביום רביעי בבוקר?" בוקר? מעדיפה לקפוץ ללבה.

"לא יכולה, אני עוזרת להורים שלי לשחק גולף ביום רביעי בבוקר. בקאנטרי קלאב". זה תמיד היה תירוץ טוב.

גברת סנדרס נאנחה בפעם המאה ושפשפה את רקותיה. הרגשתי רע בשבילה. ידעתי שהיא רוצה לעזור לי, אבל המקרה שלי היה חסר סיכוי. פשוט לא רציתי שיעזרו לי כי מי לעזאזל רצה לבזבז את זמנו הפנוי בלימוד על כימיה? אה, לא תודה.

MY $WEET ROMAN|| Hebrew Where stories live. Discover now