אמור
כשאני יורדת מהעמוד ומבחינה במבטו של בלייד מתמקד בישבן שלי, אני מבינה שהוא זוכה לנוף פנורמלי של תחתוני התחרה שלי. אני מגחכת לעצמי. גברים. כולם אותו החרא. חושבים עם הזין שלהם.
אני מזנקת מהעמוד כשאני מגיעה קרוב מספיק לאדמה ומתקרבת לקפטן החדש שלי. הוא מתמקד בי על אף הכאוס השורר מסביב.
"כולי שלך, קפטן. מה אתה מתכוון לעשות איתי?" אני נעצרת מולו.
הוא מחייך חיוך יפהפייה שחושף גומות משגעות ומעביר את לשונו בתוך פיו, מהנהן לעצמו לפני שמשיב אליי את מבטו.
"את מתכוונת לעשות לי צרות, מה, מארלי?"
"הרבה מהן." חיוכי מתרחב בריצוי.
עיניו מרצדות. הוא פוסע צעד אחד לעברי וגופו כמעט בא במגע עם גופי.
"מזל שאני מומחה באתגרים."
אני פורצת בצחוק.
"תמחקי את החיוך שלך אם את לא רוצה שאמחק אותו בשבילך."
מיד אני מפסיקה לצחוק ונועצת בו מבט. כל מילה שאני מתכננת לומר מתפוגגת לקול שאגות הקהל. אני ובלייד מרימים את ראשנו לעמודים בו זמנית וצופים בשני תלמידים נוספים שהצליחו להדליק את הלפידים שלהם. היו עוד כמה שירדו למטה עם לפידים כבויים עדיין, ואחרים שטיפסו על העמודים אף שכבר לא היו בהם לפידים. חלק קטן לא ניסה לטפס בכלל ממה שנראה לי, או שוויתר מהר מאוד.
"אליי!" בלייד מורה לכל אלו עם הלפידים הדולקים. הם נעמדים מסביבי ואני סופרת חמישה מהם. אני סורקת את רחבת הזירה ורואה את ספייק עומדת מול חניך האוחז לפיד כבוי. היא לוקחת את המצית שהשיג, זורקת לאדמה ומנפצת אותה תחת מגפה. איזו כלבה.
אני יוצאת ממעגל הקבוצה שלי.
"מארלי." זה בלייד, אבל אני לא עוצרת. אני שולפת את הסכין ממגפי ומוסרת לחניך. עיניו הכהות משיבות לי מבט מופתע. "תשפשף על האבן, מהר! כל מה שאתה צריך זה ניצוץ."
הוא לא מהסס ורץ לעבר טריבונות האבן. ספייק בוחנת אותי ופניה מאפילות באופן מסוכן. אני מזהה את הסכנה, חושיי כילדה שגדלה ברחובות מתריעים לי מיד, אבל בלייד מתקרב אליי.
"בחזרה לקבוצה, מארלי."
אני מנתקת את עיניי מעיניה של ספייק ורצה בחזרה לקבוצה שלי. באותה ההזדמנות אני מחפשת שוב את את קולן, גם בקהל. כל-כך הרבה פרצופים מביטים בי, אין לי סיכוי למצוא אותו כאן.
אם הוא לא כאן, אם הוא עזב אני לא יודעת מה אעשה. הוא חייב להיות כאן.
"כיכבת שם למעלה, מארלי," אומר אחד הבחורים בקבוצה שלי בחיוך ענקי.
"סוף-סוף מישהו שמסוגל להעריך את הכישורים שלי. זה חדש," אני צוחקת ונותנת לו כיף.
"כישורים? הפצצת שם. ראיתי איך דקרת את הבחור שזרק אותך מהעמוד. טוב שלימדת אותנו לא להתעסק איתך," אומר זה שעומד לידו. "אני ג'ייק, דרך אגב."
YOU ARE READING
מבצר האש
Romanceמה אני עושה כאן? לו הייתי חכמה, הייתי סבה עליי עקביי עוד לפני שנכנסתי לכאן. בורחת כל עוד נפשי בי, ולא בוחרת להיכנס במודע לכלא בו משעבדים מוחות. אני פוחדת, אבל התכוננתי לזה במשך שנתיים. חלמתי על הרגע שאדרך כאן. אני לא מתכוונת להוריד את הראש ולא להראו...
