אמור
כולם מסתערים על הציוד העלוב שאמור איכשהו להוביל את חלקנו לצד השני של האגם. בניגוד למשימה הקודמת, הפעם אני נותרת נעוצה במקומי וצופה.
ג'ייק משתלט על הרפסודה הרעועה ובועט באנדרה שמנסה להגיע לפניו. אנריקה, החנון מפורטוגל חוטף את החבל עם הקרס. רוב ובריאן רבים על מצוף גדול וחצי אכול ואדנרה שהצליח להתאושש מהבעיטה תופס שני קרשים ורון, הבחור היחיד שבן גילי כאן נשאר עם פטיש ואזמל.
"ג'ייק, לא! אל תיכנס עם זה למים!" אני צועקת. "אתה לא רואה שהעץ רקוב לגמרי? הרפסודה תישבר עוד לפני שתחצה רבע מהאגם!"
עיניו החומות מתמקדות בי והוא נעצר. "מה עדיף? שאעמוד כמו בול עץ?" הוא מחווה לעברי בידו. "לא מתאים לך, אמורה מיה, תתחילי לחפש דרך לעבור."
"אין דרך כזו, אתה לא מבין?" אני רצה אל החוף. "עצרו, עצרו! אף אחד מכם לא יוכל לעבור עם הציוד הרקוב הזה! המטרה היא להכשיל אותנו," אני מפנה את ראשי לבלייד ומרימה יד, "סליחה, כן?" הוא משלב את ידיו וצופה בי בעניין. "תסתכלו על עצמכם," אני דורשת מהבנים. "המצוף שאתם רבים עליו אכול, אי אפשר אפילו לשבת על זה בלי שהרגליים יגעו במים, והקרשים האלה, ברצינות אנריקה? אלא אם אתה מתכוון לזרוק אותם על המים ולדרוך עליהם כמו ישו, אני לא רואה איך הם עוזרים לך להתקדם לאנשהו. הפטיש והאזמל שלך, רון, הם הדרך המהירה להפוך לגופה הבאה בקרקעית האגם. החבל שימושי, אבל לא בידיים שלך, אנריקה."
הבעת פניו של הפורטוגלי מאפילה מהעלבון.
"אז מה את מציעה לעשות, אמורה מיה?" ג'ייק שואל בעניין.
"שאלה מצויינת, ג'ייק. אני מציעה עבודת צוות." אני זוקפת את ראשי.
"את עוד בהנגאובר, אני מבין? וודקה נקייה יכולה לשבש את המוח." בריאן צוחק והשאר מחייכים.
"אל תהיה קוץ בתחת. תחשבו על זה. אם כולנו תעבוד ביחד, נוכל להשתמש בחבל כדי לתפוס את הקרחונים ולקרב אותם אלינו. זו הסיבה שאמרתי שבידיים שלך הוא לא יהיה שימושי, אנריקה. המטרה לא הייתה להעליב אותך, פשוט אדם אחד לא יכול לעשות שום דבר עם החבל הזה. תחשבו על זה, כולנו נמשוך ביחד, ואז כמה מאיתנו יטפסו על הקרחון הבא ואז יעזרו לאלה שנשארו בקרחון הקודם וכן הלאה. נחצה קרחון אחרי קרחון עד לצד השני של האגם. הקרחונים עבים וגדולים מספיק."
"זה פאקינג גאוני," רוב מעביר יד בשערו.
"כן, אם היינו אמורים לעבוד בצוותים," אנדרה מניח את ידיו על מותניו.
"הקפטן אמר שאין חוקים, אנחנו חייבים לחצות את האגם דרך האגם – זה החוק היחיד. אני טועה, קפטן?" אני נושאת לעברו את עיניי.
"לא, את לא." הוא אומד אותי במבטו ואין לי מושג מה הוא חושב, אבל אני כבר מסובבת את ראשי לבנים.
YOU ARE READING
מבצר האש
Romanceמה אני עושה כאן? לו הייתי חכמה, הייתי סבה עליי עקביי עוד לפני שנכנסתי לכאן. בורחת כל עוד נפשי בי, ולא בוחרת להיכנס במודע לכלא בו משעבדים מוחות. אני פוחדת, אבל התכוננתי לזה במשך שנתיים. חלמתי על הרגע שאדרך כאן. אני לא מתכוונת להוריד את הראש ולא להראו...
