קיץ בפרדס

《פרק 16》- לחשוב.

אמילי:

למחרת, שרה מבטיחה לנו שבצהריים היא תכיר לנו את סער ועוד הפתעה.
"אמבר, את באה?" אני מנסה להשליט סדר בבלאגן שנקרא השיער שלי ולסוף אוספת אותו בקליפס ומשחררת קצוות מקדימה.
"באה?" היא מרימה מבט מהמחברת שבה שרבטה כרגע.
"הסוס שגילינו על קיומו? שרה אמרה שהיא תכיר לנו אותו עכשיו."
"אה, עכשיו?"
דפיקה קצרה נשמעת על הדלת.
אני פותחת אותה ונער החלומות של כל בחורה בכיתה שלי -כנראה- נמצא בפתח. אני יותר בקטע של השותף שלו לחדר, לצערי. אבל אי אפשר לומר שדין לא חתיך.
הוא אפילו לא מסוג הבחורים החתיכים והמשוויצים, כשדיברנו איתו אתמול הוא השתתף בשיחה ועשה רושם נורא נחמד.
השאלה האמיתית היא מה הבעיה של אמבר איתו. היא סוג של הרביצה לו במבטים מהרגע שהגיע. פחדתי שבסופו של דבר תרביץ לו באמת.
קצות שפתיו עולות כלפי מעלה בחיוך קטן, "היי, שרה ביקשה שתרדו. אנחנו רוצים לצאת."
"אה.." אני מהססת ומסתכלת על אמבר שמצידה לא מתייחסת אליי ורק מביטה בדין במבט קפוא, נראה שהוא מתעלם. "נרד עוד דקה."
"אוקיי, מעולה." הוא מחייך אליי, מעיף מבט לאמבר ומסתובב לכיוון המדרגות.
"טוב.." אני אומרת במבוכה.
"אני באה." אמבר רוכסת את מגפיה ונעמדת.
היא מתקדמת לכיוון היציאה מבלי להביט בי מבט שני ואני אחריה.
עוד משהו ששמתי לב אליו זה היחס החדש של אמבר אליי. כן, היא סגורה בפניי כולם כרגע, אבל נראה לי שעליי היא ממש כועסת.
אני מקווה שזה לא בגלל מה שאני חושבת שזה, ואם כן אצטרך לדבר איתה בקרוב כדי לשקר לה ולהגיד לה שאני לא מאוהבת בחבר שלה.
"טוב, שרה את מתכוונת להגיד לנו איך זה הגיוני שהיה קיים פה סוס ואנחנו פשוט לא ידענו על זה?" טום שואל ושולף אותי מהמחשבות.
שרה צוחקת, "תשמע, דבר ראשון, זה לא שהיה לנו הרבה זמן פנוי פה. ודבר שני סער לא רק שלנו, סוס זה דבר יקר להחזקה, קנינו אותו ביחד עם המשפחה השכנה, הם טיפלו בו בימים האחרונים."
"ואיפה הוא נמצא?" דין שואל.
"ממש בין השטח שלנו לשטח של השכנים. בואו נצא לשם עכשיו ונפגוש אותו." שרה עונה וחובשת את הכובע שלה.
"מה עם העוד הפתעה שאמרת?" אני מתחילה להתקדם אחרי כולם החוצה.
"הפתעה זאת הפתעה, אמילי." שרה אומרת בלי להסתובב אבל החיוך מורגש בקולה.
אנחנו יוצאים מהבית לכיוון המחסן, ועוקפים אותו. הולכים עוד כמה דקות ואז מתגלה לפנינו מין אורווה מאולתרת.
יש שם שטח מגודר ובתוכו חלק קטן ומוצלל עם שוקת מים.
לפתע אני רואה אותו, פרווה חומה כהה, זנב בהיר יותר, הוא יפה כל כך.
"וואו." דין אומר.
אמבר מביטה עלינו בהרמת גבה. "אף פעם לא ראיתם סוס?"
"ברור שראיתי, זאת פשוט חיה יפה." אני מסבירה את ההלם שלי.
"אני לא." דין אומר ומגרד בעורפו בחיוך מובך.
"בטח כי גדלת בעיר והיית תקוע בעצמך כל הזמן שאפילו סוס לא יצא לך לראות." שמעתי את אמבר ממלמלת.
"לא האמת שזה בגלל.." דין התחיל לומר וטום קטע אותו.
"שרה, יש לכם אוכף? וציוד רכיבה?"
"כן, יש. למה?"
לא. אין סיכוי שהוא..
"אני יודע לרכוב."
ברצינות? יש משהו שהוא לא יודע?
"או, זה מגניב." דין אומר.
"כן, הייתי בחוג כמה שנים."
"נכון, אני זוכרת." אמבר תורמת לשיחה.
"אולי מתישהו תוכל לעשות סיבוב עליו. למרות שבדרך כלל השכנים שאמרתי לכם עליהם מביאים לפה ילדים לטיפול רגשי בסוסים."
"אה, אין להם פרדס כמוכם?" אני שואלת.
"לא כל האנשים פה עוסקים בחקלאות," שרה אומרת. "יש חלק שמנצלים את השטחים שלהם גם לדברים אחרים."
"טוב, אבל תשעים אחוז כן עוסקים בחקלאות, נכון?" אמבר מוודאת.
"כן." שרה אומרת בהשלמה.
"אפשר להיכנס לבפנים?" דין שואל.
"כן, בטח."
"אני אשאר בחוץ." אני אומרת בפחד.
"את מפחדת?" טום מביט בי במבט מוזר. הוא לא שואל את זה בבוז, הוא שואל כאילו הוא באמת לא מבין.
"לפעם ראשונה, כן." אני מסבירה בחיוך נבוך. "אולי בפעם הבאה אתקרב יותר."
"אני גם נשארת בחוץ." אמבר מתיישבת על האדמה ליד עץ ונשענת על הגזע.
"למה?" דין שואל.
פעם ראשונה שהם מדברים אחד עם השני. וואו.
אמבר מושכת בכתפייה ולא מסבירה.
אולי מיהרתי לקבוע.
"אוקיי, בנים בואו." שרה מובילה אותם לאורך הגדר, לצד השני שם נמצא השער.
"אמבר?" אני הולכת להתיישב לידה.
"היא מפנה אליי מבט אבל לא מגיבה.
"מה קורה?" אני אוזרת אומץ ושואלת אותה על מה שיש בינינו.
"אחלה, נראלי?" היא מסתכלת עליי בפרצוף תוהה.
"אמבר. את יודעת למה אני מתכוונת." אני נוזפת בה.
היא נושמת עמוק ונראה שלא יודעת מה לענות, שזה קצת מוזר כי האמבר שהספקתי להכיר, תמיד יודעת מה לענות.
"את לא יודעת למה אני כועסת עלייך?" היא אומרת לבסוף.
אני מקווה שאני לא יודעת. שזה לא מה שאני חושבת שזה.
אני מושכת בכתפיי.
אני מרגישה את הלב שלי פועם ומקווה שאמבר לא שומעת אותו, אני בלחץ. להתאהב בחבר של חברה זה נוראי. אני לא אאשים אותה אם היא כועסת עליי בגלל זה.
"אז תחשבי." היא קמה והולכת לכיוון השאר, משאירה אותי לחשוב.