Stay - completed

Part 40

סורי על העיקובבבב

אוי איך שאני אוהבת כוכבים ותגובות :))

***

להפתעתי הרבה בבית הספר השמועה על כך שמייק חולה בסרטן נעלמה כאילו הריב שלנו מול כולם והשמועות לא התקיימו בכלל. 

אז הופתעתי לאחר שבוע שאני ומייק התרחקנו ואני, דניאלה ובוני התקרבנו בחזרה, שהוא הזמין אותי לבוא איתו לבדיקות השגרתיות שלו בבית החולים.

מצד אחד מאוד הלחיץ אותי ואני בטח אתנהג בחוסר טאקט רציני שם.. מצד שני, שאונה גם תהייה שם, היא ואני מהחברים היחידים של מייק שבאמת יודעים על המחלה שלו, מסתבר.

הוא אסף אותי בשעה 18:00 מהבית ושאונה כבר הייתה במכונית ומרחה לק שחור על הציפורניים שלה. מי מורח לק בנסיעה, באמת? אם אני הייתה עושה את זה ג'סי הייתה הורגת אותי בגלל שכל הריפוד היה מתמלא בצבע וריח דוחה.

"היי." היא חייכה אלי כשנכנסתי והתיישבתי לידה במושב האחורי. מייק נהג והוא אפילו לא אמר לי שלום כשנכנסתי אז פשוט שתקתי ושיחקתי קצת בפלאפון שלי בשארית הנסיעה.

הנסיעה לא ארכה הרבה זמן, בערך 20 דקות. ולעומתי, שאונה הייתה רגועה פי 100, כאילו שזו שגרה בשבילה.. אני לא אומרת שזה עצבן אותי כי הם מכירים עוד מהחטיבה אבל להיות "השנייה שיודעת"? לא יודעת לא כלכך אהבתי.

כשהגענו מייק ושאונה יצאו ראשונים ואני מדדה אחריהם - נראה ששאונה ידעה טוב מאוד לאן ללכת, ותהיתי אם גם היא חולה בסרטן שהיא מכירה כל כך טוב את בית החולים או שפשוט היא באה לכאן עם מייק הרבה פעמים, זה סיקרן אותי.

"מייק!" רופא שמן וחביב נופף לעברנו את ידו, על התג שלו היה כתוב דוקטור ברט.

"היי סטן!" מייק ושאונה אמרו יחדיו בחיוך לדוקטור שהתקדם לכיווננו, הוא בחן אותי.

"ומי הנערה היפהפייה שהבאת איתך הפעם?" איש נחמד.

"זו טיילור." מייק אמר ואפילו לא הביט בי בחזרה. קיוויתי שיביט בי, בכל זאת - הוא זה שביקש מימני לבוא איתו לפה היום ובכלל לא יצר איתי קשר עין מהרגע שהגיע לאסוף אותי. זה עיצבן אותי אך לא התלוננתי.

"ובכן.. יש לך בדיקה שגרתית להיום לראות את הסרטן מתפשט והבנתי שאתה גם צריך גלולות חדשות, לא?" הדוקטור שאל את מייק והוא הינהן.

"טוב, שניכנס פנימה? אתן יכולות לחכות פה בנות. זה לא ייקח יותר משעה." שעה?

לא הייתי כלכך מופתעת, גם הטיפולים של קתרין פעם כשהייתה חולה ערכו שעה, לפעמים יותר ולפעמים פחות- תלוי במצבה.

מייק נכנס לחדר בלי לומר ביי, ואני ושאונה התיישבנו על כיסאות ההמתנה בחוץ, היא נושפת על הלק שלה כדי שיתייבש מהר יותר.

הייתם מצפים מימני לתחקר אותה, אך במקום זאת פשוט שתקתי. מידיי פעם היא פלטה דברים כמו: "אל תדאגי לא נראה לי שזה ייקח יותר מידיי זמן" "בדרך כלל אני מביאה לפה לק, שיהיה לי מה לעשות" "האוכל פה ממש דוחה" 

הכל חוץ מלדבר על למה היא היחידה שבאה איתו לפה ולא הורי האומנה שלו, או על המצב שלו - על העובדה שאמר לי שיש לו עוד שנה אחת בלבד לחיות. זה הפחיד אותי והשתדלתי שלא לחשוב על הדבר האחרון, עדיין חושבת שזו בדיחה חולנית או משהו כזה.

לאחר 40 דקות של המתנה ממושכת קמתי ממקומי, הישבן שלי כבר כואב.

"לאן את הולכת?" שאונה הרימה את מבטה מהפלאפון שלה.

"לשירותים," תירצתי והיא הינהנה לחיוב והחזירה את מבטה לפלאפון.

לא באמת ידעתי לאן אני הולכת עד שהגעתי לקבלה שבה ישבו המון מזכירות עם בגדים לבנים של בית חולים.

"את צריכה עזרה, חמודה?" אחת המזכירות שלא נראתה יותר מבת 30 שאלה אותי, גירדתי את ראשי.

ואז הרעיון הכי מטומטם שאפשר צץ בראשי. והוא כנראה ייכנס להיסטוריית "איך אפשר להרוס קשר מורכב, מסובך, אהבה\שנאה של כמעט שנה" של הרעיונות המטומטמים.

וזה היה הרעיון הבא.

"אני אחותו של מייק אדאמס."

מטרה:

50 הצבעות

20 תגובות