Stay - completed

Prolog

60 שנה לאחר מיכן

כל כך הרבה שמות של בנים. בנים שאהבתי אהבת אמת במהלך חיי.
דרייק,
דני,
פול,
ליאו,
זאק,
טרוי,
אך שם אחד זכור לי במיוחד, מייק. מייק לא היה האהבה האמיתית הראשונה שלי, וגם לא האחרונה.
היום אני כנראה זקנה מידיי כדי לזכור מהי אהבת אמת, אהבת נעורים, בכל זאת אני בת 80.. אבל תאמינו לי שאני זוכרת.
אני זוכרת איך כל מבט שלו גרם לי לחייך כנגד רצוני, העיינים הירוקות החודרות שלו, העקשנות שלו, הצחוק שלו, הגומות, הפוני השחור.
היום אני כנראה זקנה מידיי כדי לזכור את כל הדברים האלו שייחדו אותו, אבל תאמינו לי שאת מייק לא אוכל לעולם לשכוח.
כי אני הבטחתי לו, הבטחתי לו שלעולם לא אשכח אותו ואחיה חיים מלאים, אתחתן, אוליד ילדים, אזדקן ולבסוף אמות באושר, למזלי החלק האחרון עוד לא קרה.
אפילו ירשתי את שם המשפחה שלו, אדאמס. זה משום שנישאתי לטרוי שנתיים לאחר שהכרנו. אני מניחה שזה היה פשוט בלתי נשלט שהוא יהיה חלק מהחיים שלי לנצח, בכל אופן שהוא.
טרוי נפטר לפני כשנה, אבל כשעוד היה בחיים כל דבר בו הזכיר לי את מייק, אני מניחה שזו אחת הסיבות שנישאתי לו בסופו של דבר והבאנו לעולם את חמשת הילדים המקסימים שלנו. הבכור, דרייק שכיום בן 55, דני בן 50, בוני בת 49, דניאלה בת 47, וטריש שכיום בת 45.
זה אולי יישמע מוזר שנתתי לילדים שלי שמות של חבריי הילדות שלי מהתיכון, שניים מהם גם אקסים שלי. אבל לא יכולתי לבחור בדרך אחרת, אני רודפת אחר הזמן, מפחדת לשכוח. כי הבטחתי לעולם לזכור.
היום אני כנראה זקנה מידיי בשביל להמשיך לחלום עליו, מסתכל עליי וצוחק את הצחוק היפהפה שלו שחושף שתי גומות, עדיין צעיר ומושלם, חסר קמטים, אבל אני לא יכולה להפסיק לחלום עליו ולעולם לא אוכל.
לא אוכל משום שמייק אדאמס בן ה-17 במותו לימד אותי שיש שני דברים בלתי נמנעים בחיים: מוות ואהבה.
וגם אחר כך.
הסוף.

***

הפרולוג השני יעלה בעוד זמן קצר :)