הוא

הוא אני ו...

״בוקר טוב,״ הוא לחש לשפתי. אני פותחת את עיני וידי מיד הולכות סביב צווארו.

״בוקר טוב,״ אני לוחשת לפיו והוא מצמיד את שפיו אלי. לשונינו משחקים תופסת, מי ינצח?

״ארוחת בוקר?״ הוא שואל אותי ישר אחרי שהוא מתנתק ממני.

״מה יש לאכול?״ אני מרימה גבה והוא מיד קולט אותי ומחייך.

״אוכל, לשם שינוי,״ הוא צוחק וקם לכיוון המטבח. אני בינתיים משחזרת את הלילה הקודם, על מי אני עובדת?
משחזרת את השבוע האחרון. כמה פעמים... וואו...

לבסוף אני קמה לכיוון המטבח ורואה את אהובי עומד עם הגב אלי מטגן ביצים. אני נגשת אליו ומחבקת אותו ומנשקת את גבו השרירי. נשיקות קטנות מלמעלה למטה ושוב מלמטה למעלה, מימין לשמאל ומשמאל לימין.
״בייבי,״ הוא נאנח.
״בייבי, שבי, הביצים מוכנות,״ הוא אומר בסוף ואני מתרחקת לכיוון השולחן. לובשת רק את החולצה הלבנה המכופתרת שלו ותחתונים שחורות.
״בייבי, את תהרגי אותי בסוף בלבוש הזה.״
״להחליף?״ אני שואלת וכבר יודעת את התשובה.
״רק תנסי, אני אוהב לראות אותך ככה,״ הוא אומר ואש בעיניו.
הוא מניח על השולחן שתי צלחות עם הביצים וטוסטים ויושב מולי.
אני מתחילה לאכול אך משהו לא בסדר. הבטן שלי מתהפכת ואני רצה לשרותים. מוציאה את נשמתי. דפיקה על הדלת נשמעת והוא מביט בי במבט דואג.
״בייבי? את בסדר?״ הוא אומר ומניח לידי כוס מים.
״כן, בטח סתם לחץ לי.״
״בואי לשתות תה,״ הוא מגיש לי את ידו לעזור לי לקום ואני לוקחת אותה.
״רק אצחצח שיניים ואבוא,״ אני אומרת לו והוא יוצא .

כל היום אני בהקאות.
״בייבי, אני לוקח אותך לרופא,״ הוא אומר.
״אין סיבה, זה בטח סתם וירוס,״ אני לא רוצה לצאת עכשיו מהבית, אני עייפה.
״אז שיתנו לך כדור שיעזור לך, את כל היום מקיאה ואת לא אוכלת,״ הוא אומר ולוקח את המפתחות של המכונית שלנו.
אנחנו מגיעים מהר לרופא והוא שואל אותי שאלות שונות.
׳מתי זה התחיל?׳
׳באיזה תדהירות זה קורה׳ בלה בלה בלה עד השאלה האחרונה.
׳מתי המחזור שלך?׳
ואני קופאת. זה לא יכול.
אוי לא! הגלולות!!
הוא שולח אותי לשרותים בחדרו ונותן לי מקל לבדיקת הריון.
אני נכנסת ובקושי מצליחה להשתין.
כעבור עשר דקות אני יוצאת עם המקל ביד.
״ראית?״ הרופא שואל אותי ואני מנידה לשלילה. לא מסוגלת לדבר ואני מגישה לו את מקל.
״את מוכנה?״ הוא שואל ואני מהנהנת בחשש.
חיוך התפשט על פניו. אוי.
״מזל טוב, את בהריון,״ הוא אומר, שימחה נשמעת בקולו ואני לא מגיבה.
״גברתי? את בסדר?״ הוא שואל. עדיין לא מגיבה.
״את חיוורת. בואי תשתי מים,״ הוא מגיש לי כוס מלאה עם מים קרים ואני שותה בלגימות קטנות.
היריון?!
אני יוצאת מהחדר לכיוון של אהובי. הוא מרים אלי מבט מודאג.
״בייבי?״ הוא קם אלי וידיו נמצאות פתאום סביב מותני.
״נדבר בבית,״ אמרתי. לא פה. לא יודעת איך הוא יגיב.
כל הנסיעה הייתי שקטה. מנסה לעבור על השיחה שתהיה לנו עכשיו.
׳אני בהריון,׳ לא זה לא טוב.
׳אני עם ילד,׳ לא זה מפגר.
׳זה סתם וירוס, אמרתי לך,׳ ממש לא! בחיים לא אשקר לו.
נכנסנו לבית החם שלנו. התיישבנו על הספה מקורבלים.
״בייבי, מה הוא אמר?״ אהובי שואל אותי.
על חיים ועל המוות.
״אני...אנחנו...״ אני מתחילה ודמעות מתחילות לרדת. הוא ממהר ומוחה אחת אחת.
״היינו מאוד פעילים האחרונה,״ אני אומרת והוא מחייך.
״היינו מאוד פעילים,״ הוא אומר בטון נמוך ומפתה. זה לא הזמן!
״אני...אני בהריון,״ אני אומרת בסוף והוא השתתק. שיט. לא דברנו על ילדים ואני לחוצה.
מה אם הוא לא רוצה?
מה אם הוא יכריח אותי לעשות הפלה?
מה אם הוא יעזוב?
אבל שפתיו מתעקלות כלפי מעלה.
״בייבי...אנחנו נהיה הורים?״ הוא שואל ואני מהנהנת.
״באמת?״ חיוך קטן על שפתיו ואני שוב מהנהנת. החיוך שלו מתרחב והוא צוחק מאושר.
״אני פשוט אוהב אותך!״ הוא צועק ומנשק אותי. חזק.
״אתה לא כועס?״ אני לא מאמינה.
״את עם הילדה או הילד שלי, איך אני אכעס?״ הוא שואל ואני מתחילה לבכות חזק.
״כל כך פחדתי,״ אני אומרת בסוף והוא אוסף אותי לחיבוק.
״אנחנו נהיה הורים. משפחה,״ הוא לוחש אלי ואני נרגעת.
״אני אוהבת אותך,״ אני מנשקת אותו חזק והוא נתנתק ממני.
משכיב אותי על הגב ויורד לבטני.
״היי קטן או קטנה אחת, זה אבא ואני כל כך אוהב אותך או אותך,״ הוא לוחש ואני מחייכת.
הוא יהיה אבא ואני אהיה אמא.
ושלווה ירדה עלי.