הוא

הלאה

״ואם אומר לך שאני רוצה אותך בחזרה?״ הוא שואל וליבי מתכווץ. לוקחת צעד אחורה באנחה גדולה.
״זה מאוחר מידי,״ אני משפילה מבט, מחזיקה את הדמעות חזק.
״את לא סולחת לי...״ הוא אומר ומרים את מבטי אל עיניו. אני מביטה בעיניו הירוקות שפעם אהבתי, אני מפחדת שאני עדיין אוהבת.
״זה לא הסליחה. אני סלחתי לך, בשבילי, בשביל לשחרר ולהמשיך הלאה אבל אני לא יכולה לשכוח... את הכאב, את הדמעות שירדו מעיני, את ה...״ אני עוצרת, מחזיקה את עצמי.
״אני אוהב אותך ואת אותי,״ הוא יודע ואני מהנהנת.
״אני אוהבת אותך אבל באותה מידה אני שונאת אותך. פגעת בי חזק ואני לא יכולה לשכוח את הכאב שהיה בי במשך כל כך הרבה זמן.״ הוא מכניס אותי אל בין זרעותיו ואני נותנת לו כי אני יודעת שזאת תהיה הפעם האחרונה שאהיה שם.
״בבקשה,״ הוא לוחש וקובר את ראשו בשקע צווארי. אני מרימה את ראשו ומחזיקה אותו בין כפות ידי. מחייכת חיוך קטן לעידוד ומנתקת.
״להתראות,״ אני אומרת, מסתובבת והולכת. אני לא מסובבת את ראשי לאחור ורק שומעת את הלחישה שלו ״להתראות אהבתי הגדולה שהתפספסה״.