הוא

הלב או המוח?

מלחיץ להעלות את זה, במיוחד שזה חדש והכי אני, הכי חושף.
זה אמיתי, כתבתי את זה ממש לפני כמה ימים והיום עם תוספות ותיקונים.
הוא אמיתי, אני אמיתית, הקטע הזה, הדילמה הזאת אמיתית והיא תוקפת כל אחד בזמן שלו.
אני עברתי את התהליך, לא הגיע הזמן שכולנו נעבור אותו?

איך אני אדע במה לבחור?
בלב או במוח?
לבטוח בו או לומר לו ללכת?
למה המוח והלב לא יכולים לעבוד ביחד כצוות?
למה הם תמיד נגד אחד השני?
הוא יכול להיות הטוב שלי או האסון שלי.
מי צודק, הלב או המוח?
תמיד הלכתי עם המוח. תמיד הרחקתי. תמיד הגנתי על עצמי. במה הוא שונה כל כך?
איך זה שבימים אחדים בשיחות רק איתו, משהו בי השתנה?
דברנו מהבוקר עד הלילה. לא רצינו להפסיק. לא רצינו לומר לילה טוב.
הוא אמר ש... שהוא מרגיש אלי משהו חזק, אבל איך זה יכול להיות?
הוא לא מכיר אותי. אנחנו לא מכירים זמן ארוך והוא מרגיש אלי משהו חזק?
איך אני מרגישה אליו משהו חזק?
רק רוצים להיפגש ולהתנשק, להתחבק, להביט אחד לשני בעיניים.
איך אפשר להימשך למשהו רק משיחות?
איך אפשר להימשך למשהו פיזית רק משיחות?
אולי הגיע הזמן "לגדל ביצים" וללכת אחרי הלב שלי?
להפסיק לברוח ולחסום כל אחד?
כי אותו אני ממש לא רוצה לחסום.
בכל פעם שהטלפון שלי מצפצף מהודעה ממנו, אני מחייכת, צוחקת, הבטן שלי מתהפכת, הלב שלי דופק מהר ואני מרגישה צמרמורת בעמוד השדרה שלי.
למה הוא מהאחרים?
עם כולם לא קרה משהו רגשי כי לא רציתי בכך, לא ניסיתי. אז למה איתו זה מרגיש אחרת?
הוא חכם ואדיב, מקשיב ומגיב, תומך ומחזק, מבין ומתחשב, גדול ובוגר.
הוא יכול להיות האושר שלי או הגהנום שלי.
במה לבחור, בלב או במוח?
במה לבחור בכניעה למשיכה או בכניעה לחומה?
לא הגיע הזמן להרפות מהמושכות ולתת לדברים להתגלגל מעצמם?
להפסיק לשלוט בהכל ופשוט לתת לזה לקרות?
הגיע הזמן להקשיב לו. להקשיב ללב שלי ולבטוח בו.
בזכותו עשיתי את הצעד הכי טוב, חשוב ויפה שלי, אני לא מתחרטת על הצעד הזה בכלל!
נכנעתי אליו. נכנעתי לאהבה שלו אלי ושלי אליו.

הגיע הזמן להפסיק לשים את המוח במרכז ולתת ללב טיפה מקום.