הוא

אני לא הולך שוב

"תלך!" אני צורחת עליו ודוחפת את חזהו אחורה.

"אני לא הולך שוב. הלכתי פעם אחת יותר מידי," הוא מחזיק את ידי על חזהו ולא משחרר.

"אתה לא יכול לשחק בי ככה! אני לא מכירה אותך!" אני צורחת את נשמתי, עוצרת חזק יותר מתמיד את דמעותיי. לא אתן לא לראות אותי בוכה שוב.

"את כן! יותר מכל אחד אחר. דפקתי דברים, אני יודע," הוא אומר ומתקרב אלי, "אבל את מכירה אותי ואני לא אעזוב אותך שוב." הוא מכניס אותי לחיבוק חם.

"בולשיט! בולשיט!!" אני מכניסה אגרופים על חזהו, מנסה להשתחרר מחיבוקו. לא מוותרת.

"אתה הלכת! אתה שיקרת, האשמת אותי ואז הלכת, נותן לי להרגיש כאילו אני אשמה. כאילו אני דפקתי הכל! אתה רצית שאני ארגיש חרא עם עצמי!!" אני צועקת, נאבקת בו, עדיין מנסה בכל כוחי לעצור את הדמעות.

"אתה מניאק מהסוג הגרוע!" אני ממשיכה והוא לא מגיב, סופג את הכל.

"תשחרר אותי!"

"לא! אני לא אשחרר אותך," הוא אומר בדומיננטיות.

"אני שונאת אותך!!" אני צורחת מבלי לחשוב פעמיים ואני מניפה את ידי לכיוון פניו. הוא תופס את ידי ומקרב אותי אליו שוב, רק קרוב יותר. אני רואה את השינוי במבטו, ממבט רך למבט עצבני. אני כל כך קרובה אליו כך שאני מרגישה את נשמותיו העצבניות על פני.

"תאמרי לי... תאמרי לי את זה שוב, רק שהפעם תסתכלי לי בעיניים ותאמרי לי את זה," הוא אומר. לא מוריד את עיניו מעיניי. נשמתי מתעתקת.

"את לא מרגישה את זה?" הוא שואל.

"את לא מרגישה איך את מגיבה אלי? איך הגוף שלך רוצה אותי?" הוא שואל ואני נלחמת בגוף שלי. אני לא יכולה, אני לא יכולה לסלוח. אני שונאת אותו, נכון?

"תאמרי את זה. תאמרי לי את זה שוב," הוא דורש, אך שלושת המילים שאמרתי מקודם לא יוצאות שוב. אני כלואה בעיניו.

"תאמרי את זה מהר," הוא אומר, אני לא מבינה למה הוא מתכוון והוא מיד מצמיד את שפתיו לשפתי. אנחה נפלטה ממני. שיט! התגעגעתי אליו יותר מידי. אני לא שולטת בעצמי וידיי מיד עולות לצווארו.

הוא מרים אותי ולוקח אותי לשירותים בצד. נועל את הדלת כך שאף אחד לא יכנס לשירותים המשותפים. מניח אותי על הכיור ומנתק את שפתיו ממני. מביט בי ואני מביטה בשפתיים הנפוחות שלו.

הוא שוב מטיח את שפתיו על שפתיי ומכניס את לשונו לתוך חלל פי. מכניסה את ידיי אל מתחת חולצתו, מרגישה את עורו החם.

"אני לא רציתי לעשות את זה ככה," הוא אומר וממשיך לנשק אותי.

"תסתום," אני אומרת ומחזיקה אותו חזק. התגעגעתי אל פיו, אל לשונו, אל גופו החם. התגעגעתי אליו. הוא לא אמר דבר והרים את ידיי בכדי להוריד את חולצתי עם חזייתי. אני מורידה מהר את חולצתו וממששת את בטנו הקשה שכל כך התגעגעתי. דפיקה על הדלת נשמע ושתינו התנתקנו במהרה. מביטים אחד על שנייה בתשוקה, עם אש בעיניים. מה לעזאזל אני עושה?!

"זה תפוס!" שנינו צועקים וחוזרים לעניינו. הוא מרים אותי טיפה בכדי להוריד את מכנסיי ואת התחתונים שלי, אני פותחת את החגורה שלו ומוציאה את הזין הענקי שלו לחופשי. כן, אליו בהחלט התגעגעתי, צחקוק נפלט מפי והוא מתנתק ממני.

"מה מצחיק אותך?" הוא מביט בי בשעשוע. אני מנידה בראשי לשלילה ומחזירה את שפתי אל שפתיו. הוא מוריד את מכנסיו עד אמצע רגליו ומלטף את עורי הלך, הרגיש והרטוב למטה. גניחה נפלטה ממני. חמישה חודשים, חמישה חודשים מאז שהוא הלך ומאז שהייתי עם מישהו.

"כל כך רטובה, כל כך מוכנה בשבילי. עדיין מוכנה בשבילי," הוא גונח ומנשק את צווארי.

" רק בשבילך," אני גונחת והוא מיד מרים את ראשו מצווארי, מביט בעיניי ומיד קולט את המשמעות. הוא היחיד שהייתי איתו. הוא לא לוקח עוד שנייה אחת ומצמיד את שפתיו על שפתי. מכניס את הזין העבה שלו בדחיפה אחת ונשמתי נעצרת. שיט! זה עבה.

"אחח..." הוא גונח חזק על שפתי.

"תמיד, אחח... תמיד צרה בשביל הזין שלי. אני מת על הכוס הרטוב והחם שלך," הוא גונח בין נשימה לנשימה ומתחיל לזוז. זה איטי בהתחלה אבל אני משתגעת ומרימה את אגני לכיוונו. הוא מבין את הרמז ומתחיל לזוז מהר יותר. מטיח את אגנו בי וחודר אלי עמוק.

"פאאקקקק!!" אני צועקת לשמיים והוא נושך את צווארי.

"תאמרי לי איך את מרגישה," הוא דורש, ממשיך לזוז מהר יותר.

"פאק, זה טוב. זה כל כך טוב! הזין שלך... פאק! אני גומרת!!" אני צועקת.

"פאק, בייבי! אני אגמור כל כך חזק בגללך!" הוא גונח ומדבר בקול הסקסי שלו. אני משתגעת ממנו.

הוא ממשיך לזוז קדימה ואחורה, קדימה ואחורה. מהר יותר ומהר יותר! הראש שלי בעננים. אני על הגבול.

"אני גומרת!!" אני צועקת את נשמתי.

"תגמרי, בייבי שלי. תגמרי בשבילי," הוא דורש והוא לא צריך לחזור על זה פעמיים. אני גומרת כל כך חזק והוא אחרי. מתכווצת על הזין שלו שעדיין בתוכי. הוא מניח את מצחו על מצחי ונושם אותי.

"התגעגעתי אלייך," הוא לוחש והפעם אני לא עוצרת את הדמעות שלי, יפחה יוצאת ממני. הוא מרים את ראשו ומנגב עם אגודלו את דמעותיי.

"גם אני התגעגעתי אלייך. כל כך התגעגעתי אלייך," אני אומרת לו בין יפחה ליפחה.

"אני פאקינג אוהב אותך!" הוא אומר ומצמיד את פיו אל פי. מנשק אותי ברוך, ברגש, באהבה.

"אני כל כך מצטער," הוא לוחש ומוריד את ראשו, אך אני לא נותחת לו לזמן רב ומרימה את ראשו עם אצבעותיי. מביטה בעיניו ומנשקת אותו.

"אני אוהבת אותך. הזמן הזה בלעדיך היה עינוי שלם," אני אמרת ונאנחת על מצחו. נושמת אותו.

"קח אותי אלייך," אני אומרת והוא מיד מוריד אותי לריצפה, מלביש אותי.

"אין משהו שאני רוצה לעשות יותר מאשר לקחת אותך אלי, למיטה, למטבח, למקלחת, אל בין זרועותיי." הוא מתלבש גם, פותח את המנעול ומוציא אותנו מחדר השירותים. שנינו רואים את התור הענקי שחיכה רק לנו. אבל לא אכפת לנו, אנחנו ביחד שוב כאחד.