הוא

שחור בעיניים

היי בנות עבר זמן.
הסיפור הבא קשה מאוד ולצערי לא שכיח בימנו.
אונס זה לא צחוק ואם (חס וחלילה) נאנסתן, תזכרו 2 דברים:
1. לא באשמתכן!
2. דברו עם משהו על זה.
התמונה ששמתי היא פשוט צבע שחור כי איזה תמונה יכולה לתאר את הסיטואציה הזאת יותר טוב מאשר רק שחור בעיניים?!
תקראו ותבינו שזה קורה ולא צריך לקרות!

"תרד ממני!!" אני צועקת את נשמתי. בועטת, מרביצה, מנסה להוריד אותו ממני אבל הוא חזק מדי.
"לא רוצה, אחח.... ראיתי אותך כל הערב בבר ואמרתי לעצמי אני ואת ביחד, בכוח או ביותר כוח," הוא אמר וצחק כשירד עם שפתיו על צווארי, מריחה את האלכוהול בנשמתו.
"די, בבקשה... אתה תרגיש חרא עם עצמך..." אני מנסה לשכנע אותו, אך ידו יורדת לכפתור מכנסי. 'אל תבכי, אל תבכי...' אני אומרת לעצמי, עוצרת את הדמעות.
"תפסיקי!" הוא כבר עצבני, "אני יודע שאת רוצה. את לא צריכה לשחק את עצמך קשה להשגה, לא איתי," הוא אומר וידו כבר בתחתונים שלי. הוא נוגע בי, לא! אני לא מוכנה להיות קורבן, בחיים לא!
ממשיכה לנוע בניסיון להימלט, לא מוותרת.
"אני אוהב את זה חזק, תמשיכי, זה מחרמן אותי נורא," הוא אומר. הוא חזק וכבד מאוד, כמעט בלתי אפשרי להוריד אותו ממני. הוא זז טיפה ובטעות נותן גישה חופשית לרגל שלי לפגוש חזק את מפשעתו, אנחה של כאב נפלטת מבין שפתיו. יד אחת שלו מחזיקה במקום הפגוע כשהשנייה מנסה להחזיק אותי במקום. מנצלת את ההזדמנות ומעיפה אותו מעלי, אך כשאני מתרוממת הוא מיד תופס בקרסולי ואני נופלת על בטני. הוא נשכב מעלי מהר ושם את כל משקלו, מוחץ אותי.
"זונה! זהו, עכשיו אבוד לך!" הוא צועק לאוזני ואני נבהלת. הוא מוריד את מכנסי בשניות ואני על האדמה עם מכנסיים למטה מתפללת, 'אלוהים, אם אתה קיים, בבקשה, בבקשה...' חוזרת על המשפט בלב שוב ושוב, בינתיים ידו חוזרת אל בין רגלי.
" בואי נראה אם את רטובה בשבילי," הוא אומר ומכניס אלי אצבע. יבש, רואה?! לא רוצה!
"וואו, כנראה שנצטרך לעבוד קשה איתך, בואי נראה עד כמה מהר תהיה רטובה מהמגע שלי," והוא מוציא ומכניס מיד בחזרה את אצבעו, ככה שוב ושוב, מוציא ומכניס מיד, מוציא ומכניס מיד. רטיבות קלה עוברת בין רגלי והוא נאנח.
"את כבר מתחילה להגיב אלי..." הוא מלקק את אוזני בזמן שהוא ממשיך להוציא ולהכניס את אצבעו. קליק נשמע ברקע ואני מבינה שכפתור מכנסיו נפתח. הזין הקשה שלו מורגש מעל התחתונים שלי ופאניקה עוברת בי. 'אלוהים, אם אתה קיים, בבקשה, בבקשה..." ממשיכה לחזור על משפט, ממשיכה להתפלל לנס, אך בספק אם הוא יבוא. הוא מזיז את התחתונים שלי וחודר אלי מהר, חד וחזק.
צרחה נפלטת מפי, "לא!!" צורחת שוב ושוב ושוב ושוב...
שחור, אני רואה שחור. האוזן שלי רטובה לגמרי מהרוק שלו ובחילה עוברת בי. אני עומדת להקיא, אני לא אצליח להחזיק את זה לעוד אפילו לא שנייה.
"בבקשה," קולי נשבר, "בבקשה, רק תסיים מהר ותעוף ממני," אני נכנעת. גיחוכו נשמע ברקע אבל הוא לא נכנס אלי, לא רוצה להכניס למוחי את הגיחוך הזה, שלא ירדוף אותי בלילות, בחלומות, בכל מצמוץ...
"אחח, את מרגישה כל כך טוב," הוא אומר ומפמפם בתוכי מהר, חזק. שוב ושוב ושוב ושוב.
'שיסיים כבר' אני צורחת במוחי, 'לא סבלתי מספיק?'
שחור אני רואה, רק שחור. המוח שלי כבוי, לא מדבר איתי יותר.
לא יודעת כמה זמן הוא כבר מזיין אותי אך כשנוזל חם זורם בתוכי, הבנתי שהוא גמר, גונח חזק ויוצא.
"רואה? לא היה כזה נורא," הוא אומר ונושק לעורפי נשיקה קלה, הוא מתרומם ממני והקלה יורד ממני. לא קמה, לא ממצמצת, בקושי שנושמת. עדיין רואה שחור, עדיין עם מוח כבוי.
צעדים נשמעים והוא כבר לא בסביבתי. מתרוממת לאט ומתיישבת בכאב, לובשת מהר את המכנסים שלי בחזרה ועולה על רגלי בחזרה. אין לי כוחות, הוא לקח ממני הכל. אין ניסים ואין נעלים!
'את אשמה, לא היית חזקה מספיק' אני אומרת לעצמי והדמעות משתחררות, נופלות כמו מפל אחרי סערת גשמים ארוכה. שיט! הוא לא היה עם קונדום, אני לא על גלולות... המוח שלי מתעורר מחדש.
רצה לבית מרחקת הקרוב ברחוב ממול, נכנסת ועוקפת את האיש שעמד מול הרוקחת כשפאניקה עדיין בעיני.
"כדור של אחרי, עכשיו!" אני צועקת אליה והיא נבהלת מצעקתי אך לא זזה.
"הוא היה לפניך," היא אומרת בטון רגוע, חושבת שזה מה שירגיע אותי עכשיו, סתומה!
"לא מעניין לי את השחלה הימנית, כדור של אחרי עכשיו!" צועקת חזק יותר. חייבת לעבור את זה, חייבת לשכוח מזה. הוא לא היה עם קונדום! 'טיפשה, מפגרת, סתומה, זונה, את זונה' אני אומרת לעצמי.
האדרנלין והתשישות נפגשים ביחד. זה לא שילוב טוב. רגלי מתמוטטות ואני על הרצפה. שוב חושך בעיניים... שוב מוח משותק...