הוא

שקט

הלוויה היית קשה.
הוא מחזיק לי את היד. חזק. רק הבוהן שלו מלטפת אותי. תומכת בי.
אני מגיעה לקבר ונופלת על רגלי מולה.
אמא. אמא. אמא.
הוא נופל איתי ומחבק אותי מאחור. מחזיק בי חזק ומונע ממני לשכב על הקבר, על הבוץ.
אמא.
סרטן. מחלה מקוללת.
״בייבי, אני יודע שקשה לך. תבכי, תישעני עלי, תצעקי, תצרחי, אני פה איתך,״ הוא לוחש לי ואני צועקת, צורחת בבכי.
״אמא...״
השבעה בבית שלה, בבית שגדלתי בו.
אבא שלי בשוק, מראה קליפה קשה. לא בוכה יותר.
בפעם הראשונה שאני ראיתי את אבא שלי בוכה.
בוכה על החברה הכי טובה שלו, בוכה על אהובתו, אבל לא עוד. בבית הוא מעמיד פני פוקר פייס.
״בייבי, מה את רוצה לאכול?״ אהובי שואל אותי בביתנו ואני מנידה לשלילה, לא רעבה.
״בייבי, לא אכלת כבר יומיים. אני לא שואל אותך יותר. מרק אולי, משהו קל?״ הוא מנסה. הוא דואג לי.
למה דווקא סרטן?!
גם הוא ימות מסרטן יום אחד וישאיר אותי לבד?
במחשבה הזאת אני פורצת בבכי ונופלת שוב על ברכי,על הרצפה הקרה.
אמא...
אהובי...
״היי,״ הוא מחבק אותי חזק על הרצפה.
״תסתכלי עלי,״ הוא אומר ומרים את ראשי עם ידו, מנגב את דמעותי באגודלו.
אני לוקחת את ידי ותופסת חזק בפניו, מנשקת אותו חזק.
מכניסה את לשוני אליו.
״בייבי...״ הוא נאנח.
״אל תעזוב אותי,״ אני מתחננת.
״על מה את מדברת?״ בלבול הופיע על פניו.
״אל תחלה לי, אל תמות לי, אל..., פשוט אל תעזוב אותי,״ אני מתייפחת בשלושת המילים האחרונות והוא מחבק אותי חזק.
קוברת את ראשי בצווארו.
״את יודעת שלא שולטים בדברים כאלה, אבל אני אעשה את הטוב ביותר שלי וכנ״ל את. אל תעזבי אותי, תעשי את הטוב ביותר שלך כמו שאני אעשה את הטוב ביותר שלי,״ הוא אומר בטון די מתחנן, אני מהנהנת ומנשקת אותו שוב.
״אני אתגעגע אליה. המון,״ שוב מתייפחת.
״אני יודע בייבי, אני יודע,״ הוא מרגיע אותי בחיבוק החם שלו.
״מה דעתך שנקום מהרצפה, נלך להתקלח, ננוח, נאכל וניסע לאבא שלך?״ הוא מציע, מדגיש את האוכל. אני מהנהנת והוא מרים אותי לכיוון המקלחת.
המקלחת היית מנחמת, הוא חיבק אותי, ליטף אותי. אם הייתי במצב רוח הייתי יכולה לומר שזה היה בצורה מסויימת אירוטי, אבל אני לא יכולה לחשוב על זה עכשיו.
הוא הלביש אותי והכניס אותי למיטה, נשכב לידי. פניו מול פני והוא מנשק את אפי, את ראשי ואת שפתי.
אני כל כך אוהבת אותו.
״את רוצה להשאר לישון שם במשך השבעה?״ הוא שואל אותי ואני חושבת לשנייה.
״אני חושבת שכדאי שאהיה שם בשביל אבא שלי.״
״אני מסכים איתך,״ הוא אומר ומחייך אלי חיוך קטן.
"תוכל להישאר איתי? אני לא רוצה להיות שם בלעדיך,״ אני מבקשת.
״אין דבר שאני רוצה לעשות יותר מזה,״ הוא אומר עם עיניו מוארות.
״אני אוהבת אותך,״ אני לוחשת לו.
״אני אוהב אותך בייב, הכל יהיה בסדר,״ הוא מבטיח לי ואני נצמדת אליו. הוא עוטף אותי בידיו הגדולות ואני סוף סוף נרדמת.

כתבתי את זה מכיוון שביום שבת אבדתי משהי שהצילה אותי מעצמי (במובן הגרוע ביותר שעולה לכם לראש), נפתי על הרצפה.
אני לא מוכנה להפרד אבל אין מה לעשות ואני חייבת.
אני מקללת אותך מחלה ארורה, מחלת הסרטן.
אהובה שלי, my hero, תנוחי בגן עדן.
אני אוהבת אותך לעולמים.
את בלב שלי ובנשמה שלי.
אילולא את, אני לא יודעת איפה הייתי היום אם הייתי בכלל.
אני כותבת לך את זה המשפט הבא בפעם הרביעית (והכל הזדמנות שתהיה להקדיש לך את המשפט הבא) - "Good night, sweet prince. And flights of angels sing thee to thy rest." - William Shakespeare.
I LOVE YOU - Rest In Peace...