חיכיתי לליאם שימצא קליטה ויתקשר לתחנה ובינתיים נשארתי לעמוד שם ולהתבונן בכתם שנראה כמו דם על הרצפה. תהיתי אם זה הגיע מאחת הבנות ובכל ליבי קיוויתי שלא, כשלפתע רחש צעדים נשמע מאחוריי.
"התקשרת אליהם?" הסתובבתי אליו.
"כן, הם בקרוב יגיעו לבצע כאן סריקה." השיב ליאם. חזרתי להביט בכתם לעוד מספר שניות ספורות.
"אני חושב שאין טעם לעמוד כאן, אני מציע שנלך לאוטו להתחמם." מלמל. לא השבתי ופשוט התחלתי ללכת אחריו. יצאנו יחד מהמבנה וצעדנו לעבר הרכב שלו, קופאים מקור.
"אתה חושב שהדם הגיע מאחת מהן?" שאלתי אותו בזמן שאני נאבקת ללכת בשלג שהספיק להיערם באדמה.
"באמת שאני לא יודע." הוא משך בכתפיו ונאנח.
"זהירות!" הוא לפתע קרא ותפס בי כשדרכתי בתוך בור וכבר הייתי בדרכי למעוד. "את בסדר?" הוא שאל בדאגה, עדיין מחזיק בי. הוא היה כל כך קרוב שיכולתי להרגיש את נשימותיו המהירות עקב הבהלה על פניי.
"תפסת אותי, למה שאני לא אהיה בסדר?" הרגשתי סומק קל עולה על לחיי. מיהרתי להשתחרר ממנו ולסדר את המעיל שלי.
"לא יודע. הקרסול שלך בסדר?" הוא התכופף והחל למשש את הרגל שלי בדאגה.
"ליאם!" הגברתי את קולי כשהתחלתי לחוש באי נעימות עקב הסיטואציה בה הוא מתכופף וממשש אותי כאילו הייתי איזו ילדה קטנה ואילו הוא מיד נעמד באנחה.
"טוב, בואי נלך. נהיה קר מרגע לרגע." הוא אמר והמשיך לצעוד לכיוון האוטו כשאני מדדה אחריו.
"רגע, ליאם?" נעצרתי במקומי והוא הסתובב לכיווני במבט שואל. "למה יש פה את הבור הזה?"
"מה?" ליאם שאל בחוסר הבנה.
"למה השלג לא נערם בצורה שווה?" שאלתי אותו שוב ולפני שהוא הספיק לענות כבר התכופפתי לעבר הבור והתחלתי לחפור בשלג.
"רוז, מה את עושה?" שמעתי את צעדיו מתקרבים חזרה.
"תראה!" צעקתי כשנגעתי במשהו קשיח. זה היה מנעול והוא היה מחובר לידית. ליאם הסתכל לרגע ומיד התכופף, מתחיל לחפור יחד איתי. אט אט החל להתגלות לפנינו משהו שנראה כמו דלת ברזל בצבע כחול כהה.
"יכול להיות שלבית החולים היה מחסן תת קרקעי או משהו בסגנון?" שאלתי את ליאם, לא מורידה את עיניי מהדלת המוזרה.
"בואי נבדוק." ליאם התרומם ממקומו. "קומי." הוא הורה לי לקום והצביע אל מקום מרוחק, מסמן לי ללכת לשם. התרחקתי והוא הוציא אקדח מחגורת מכנסיו וירה מספר פעמים עד שהמנעול נשבר ואז החזיר את האקדח למקומו, מתכופף לעבר הדלת.
"מותר לך לעשות את זה?" תהיתי בזמן שחזרתי לעמוד לידו והפעלנו את כל כוחנו לפתוח את הדלת הזו.
"מותר לי הכל." השיב, מתנשף ומטיח את הדלת על השלג הרך שעמעם את קול נפילתה. "תישארי כאן." הוא הדליק פנס שהיה בחגורתו והחל לרדת במדרגות שהיו שם. ברגע שהיה לי מספיק מקום, התחלתי לרדת גם אני. הכל היה חשוך מלפנינו.
"רוז!" הוא הסתובב אליי בכעס.
"מה? בחייך, אתה חושב שאני אתן לך לרדת לבד?" משכתי בכתפיי.
"את דואגת לי?" הוא חייך חיוך מרוצה לרגע.
"לא. אני יודעת שאתה יכול להסתדר לבד, אבל אני מצאתי את זה ואני רוצה לראות מה יש שם!" הגברתי את קולי ודחפתי אותו קלות, מסמנת לו שימשיך להתקדם.
"את מפחדת?" הוא שאל, מוריד את מבטו לעבר ידי ובכך מבהיר לי שאני אוחזת בחוזקה במעילו.
"נראה לך? קדימה." שמתי לב למעשיי ומיהרתי להוריד את ידי. ליאם החל לרדת לאט, ממלמל משהו על כך שזה בסדר לפחד בעת שסרק את השטח עם הפנס. אלוהים, לפעמים הבחור הזה מדבר כל כך הרבה.
"ריי כל כך הולך להצטער על זה שהוא לא בא איתנו." מלמלתי ואז עצרתי לפתע, נחרדת. "וואו." פלטתי בגועל כשריח שרוף הציף את אפי.
שחור. הכל שחור. האור שבקע מהפנס של ליאם האיר לפנינו חדר שרוף שבצידו היו רק ברזלים שלא נשרפו והיה נראה שהם שימשו למיטות. היו שם חמישה כאלה.
"אני לא חושבת שזה חלק מהבית חולים..." בקושי שמעתי את הקול שבקע מפי.
"גם אני לא." ליאם אמר בצורה רגועה למדי.
"זה לא יכל להישרף יחד עם הבית חולים וגם השרפה טרייה. הם החזיקו אותן כאן." קבעתי.
"בואי לא נמהר להסיק מסקנות." ליאם העיר לי.
"אבל נחטפו שלוש בנות, למה יש כאן חמש מיטות?" תהיתי בקול. "זה אומר שיש עוד שתיים בדרך." מיהרתי להשיב לעצמי. קולות רכבים עוצרים נשמעו מלמעלה ומיד אחריהם קולות אנשים ודלתות נטרקות.
"בואי, הם הגיעו." ליאם משך אותי אל היציאה.
"גילינו דלת סתרים ואתה לא!" הוצאתי לשון כשחלפתי על פני ריי שדיבר עם אחת השוטרות בתחנה.
"מאוד בוגר, רוז." הוא זרק לעברי ומיהר לסיים את השיחה עם השוטרת, עוקב אחריי. צעדתי והתיישבתי ליד השולחן של ליאם.
"מה בדיוק היה שם?" הוא שאל וכשעמדתי לפצות את פי ולספר לו, נכנס ליאם בפנים רציניות. עקבנו אחר כל תנועה שלו כשהוא התקרב בשתיקה, ממתינים בדריכות לכך שיעדכן אותנו בתוצאות שהוא נושא בידיו.
"זה הדם של אוליביה." הוא אמר לאחר כמה שניות שהוא פשוט עמד והביט בנו.
"מה?" קמתי מהכיסא והתקרבתי לליאם. "ומה בקשר למה שמצאנו?"
"אנחנו לא יודעים מה זה, אבל ההרכב של האבקה מאוד דומה לקוקאין."
"מה זאת אומרת?" שאלתי, מבצעת לעברו צעד נוסף, כאילו שאם אני אעמוד קרוב יותר אתחיל להבין מה קורה כאן.
"כנראה שזה סוג חדש של סם."
"והחדר התת קרקעי?" חיכיתי לפחות לתשובה כלשהי שתסדר את המחשבות שרצו בראשי.
"הכל נשרף לגמרי. אי אפשר להוציא משם שום דבר." הוא אמר וניתן היה לשמוע בקולו שהוא מצטער.
YOU ARE READING
היהלום האדום - Red Diamond
Mystery / Thrillerרוז וואייט היא בחורה שמשקיעה את כל כולה בעבודתה במשרד חקירות. היא מתחילה לחקור יחד עם השותף שלה, ריי אוסטין, מקרה היעלמות מסתורי של בחורה בשם מלודי. אלא שאחר כך, כשאל המשרד נשלח שוטר נאה מטעם המשטרה בשם ליאם ריאן, הם מגלים שזה לא המקרה היחיד...האם...
