פרק 21 - סיוט מתמשך

750 53 9
                                    

ברגע שהמסוק היה מספיק קרוב לקרקע, ליאם לא חשב פעמיים וקפץ למטה. בחוץ כבר התרחשה מהומה והוא רץ היישר לכיוונה, שוכח מריי שרץ בעקבותיו. ניידות ואמבולנסים מילאו את המקום. מרחוק הוא יכל להבחין בשתי בנות לבושות במעילי משטרה חמים, יוצאות אחת אחרי השנייה ממבנה החממה בליווי צמוד של שוטרים, רועדות ומפוחדות. חיוך עלה על פניו לרגע כשהבחין שרוז לא איתן. לעזאזל, המכורה הזו לעבודה בטח עוזרת עכשיו לשוטרים למרות שהייתה כלואה כמוהן. הוא צעד לכיוון הכניסה, ליבו פועם מהתרגשות לקראת הפגישה המיוחלת עם רוז אחרי שלא ראה אותה מאז אותו לילה שלהם יחד. באותו הרגע מהכניסה יצאו פרמדיקים ובידיהם אלונקה.

"למסוק!" הם צעקו ועברו בריצה לא הרחק ממנו. הוא שלח אליהם מבט חטוף והמשיך לרוץ, אך צעקתו של ריי מאחור גרמה לו לקפוא במקום. הוא צעק בשמה של רוז.

"ליאם, צריכים אותך כאן!" אחד השוטרים הציץ מהכניסה וקרא לכיוונו, אך ליאם כבר היה בעולם אחר. הוא הסתובב וחזר על עקבותיו לכיוון המסוק. ריי עמד שם, המום, בזמן שהפרמדיקים עלו יחד עם האלונקה על המסוק.

"זוז!" הוא דחף את הפרמדיק שבדיוק ירד מהמסוק וטיפס לתוכו. ליבו החסיר פעימה והוא עמד מתנשף למראה המחזה שנגלה מול עיניו ואז נחת היישר על ברכיו ליד האלונקה. זו הייתה רוז. רוז שלו. והיא שכבה שם, מחוסרת הכרה. החולצה הלבנה שלבשה כשיצאה בפעם האחרונה מביתו, הייתה מגואלת בדם וכעת כבר לא נשאר שום זכר להיותה לבנה פעם. "רוז, מה עשית? מה עשית?" הוא צעק והושיט את ידו לגעת בה, אך מיד הרחיק אותה כשהרגיש בקור מקפיא. "היא חייה?" הוא פנה לפרמדיק ההמום מכל הסיטואציה שישב לידה.

"כן, אבל אם לא ניקח אותה עכשיו לבית החולים, היא תמות. היא איבדה המון דם." הוא הנהן לכיוונו. 

"אז קדימה, למה אנחנו עדיין כאן?" הוא צעק בכעס והרגיש יד מונחת על גבו.

"אתה לא יכול ללכת. הם צריכים אותך שם." ריי גייס את הקול הכי מרגיע שלו למרות שהוא עצמו גם היה נסער.

"לא אכפת לי!" ליאם צעק מבלי להסתובב אפילו לכיוונו. הוא לא רצה לעזוב אותה אפילו לשנייה.

"ליאם, יש לך תפקיד. אתה חייב. אני אטוס איתה." ריי המשיך. ליאם ידע שריי צודק והתרומם באטיות, עדיין מביט ברוז.

"אני אגיע מיד אחרי שאסיים פה." הוא הסתובב לכיוונו של ריי וירד מהמסוק, לפני שיתחרט. ריי הנהן ועלה במקומו, מתיישב על המושב הקרוב לפתח המסוק. ליאם נשאר לעמוד שם עוד מספר שניות, לא מסוגל לנתק ממנה את עיניו, עד שהמסוק המריא לבסוף.

מבטו של ליאם היה מושפל מטה, אל טיפות הדם שהיו על רצפת המעלית. הוא הידק את לסתו בכוח כשתהה אם הן הגיעו מרוז. חמש קומות מתחת לקרקע. בגופו עברה צמרמורת כשחשב על כך שכאן החזיקו ברוז והבנות.

היהלום האדום - Red DiamondWhere stories live. Discover now