"רוז, זו את?" צמרמורת עברה בגבי כששמעתי את שמי בוקע מפיו של ליאם מצידו השני של הקו אחרי כמה חילופי דברים בינו לבין ריי. מיהרתי ללחוץ באצבע רועדת על אחד המקשים. פחדתי שבכל רגע הוא ינתק שוב את השיחה.
"רוז, תישארי על הקו!" ליאם צעק, "אנחנו מאתרים את השיחה." הוא אמר במקוטע ויכולתי לנחש שהוא רץ. הנמכתי את קול השיחה מהחשש שהשומרים ישמעו את הצעקות שהגיעו לאחר מכן. ליאם, ריי ועוד שוטרים שכנראה נשארו עד עכשיו בתחנה, כולם צעקו. הרמתי את ידי השנייה בכדי לנגב את הזיעה הקרה שהחלה להיווצר על מצחי וניסיתי להתעלם מהרעד הבלתי נשלט שטלטל את גופי.
"יש מיקום!" שמעתי קול חצי מוכר של אחד השוטרים והנחתי את ראשי על האדמה הקרה, מרשה לעצמי לנשום לרווחה למרות שידעתי שזה עוד לא הסוף.
"השיחה מגיעה מחוות הכוכב הצפוני!" השוטר שעמל על איתור השיחה הצביע על נקודה במפה שהופיעה על מסך המחשב.
"יש לנו שם צוות?" ריי פנה אל ליאם שכבר חייג למספר כלשהו מהטלפון שהיה על השולחן. "צדקתי. הן ממזרח לעיר." הוא הרעיד את רגלו בזמן שהמתין למענה. "קרטר, הן שם. חוות הכוכב הצפוני. כמה זמן ייקח לכם להגיע אליהן?" הוא לא בזבז זמן וצעק לתוך הטלפון ברגע שצלילי החיוג פסקו. "קדימה, תפשטו על החווה הארורה הזאת! אנחנו יוצאים אליכם." הוא ניתק את הטלפון ופנה להסתכל על השוטר שישב דרוך ובהה בו. "ייקח לנו לפחות חצי שעה להגיע ברכב. שיביאו לכאן את המסוק." ליאם הורה לו והשוטר הנהן.
"רוז, הם יהיו שם תוך רבע שעה. תישארי איתי על הקו." הוא אמר לתוך הטלפון הנייד שלו, שכל אותו זמן לא הרחיק אותו מאוזנו.
"הם כבר מגיעים." השוטר אמר וליאם החל ללכת, מסמן לריי בידו שיעקוב אחריו.
"איזו שטות כבר עשית, רוז?" הוא לחש לתוך הטלפון בזמן שצעד לכיוון המדרגות שהובילו אל הגג. הוא לא ציפה שרוז תמצא אותם לפני שהם ימצאו אותה. הוא ניחש שהיא הסתכנה מאוד בשביל זה ועדיין מסתכנת, מה שגרם לו להתאכזב מעצמו. הוא לא רצה לנתק, זו הייתה הדרך היחידה שלו לדעת שהיא עדיין שם. "אני לא יודע מה יקרה, אבל..." הוא הסתובב לרגע לאחור וכשראה שריי נמצא די רחוק ממנו הוא הסתובב חזרה, "אני אוהב אותך, רוז."
דמעות הצטברו בעיניי למשמע מילותיו. רציתי לצעוק לו חזרה שגם אני אוהבת אותו, אבל לא יכולתי. לעולם לא חשבתי שאשמע את המילים האלה לראשונה כשאני נמצאת במצב כזה. ולעולם לא חשבתי שארצה, אך לא אוכל להגיד אותן חזרה. מועקה גדולה עטפה את ליבי כשחשבתי האם תהיה לי בכלל ההזדמנות להגיד לו אותן? לנוכח מה שהרגשתי התחלתי כבר להטיל ספק בכך. עד עכשיו הצלחתי להחניק את הדמעות, אך התקשיתי לנשום עקב הגוש בגרוני שסירב להיעלם. לפי הקולות ששמעתי מעברו השני של הקו הבנתי שהם עולים על המסוק. אף אחד לא דיבר והשתיקה ששררה הייתה רועמת. אלפי מחשבות התרוצצו בראשי באותם רגעים. חשבתי על מלודי ושרה שם למטה, חשבתי על השומרים, חשבתי על ליאם, חשבתי על ריי. חשבתי על אמא שלי שכנראה לא מודעת לדבר ממה שקרה.
"רוז, הם כבר כמעט אצלך. את בסדר?" ליאם שאל למרות שידע שלא אענה לו. האם אני בסדר? כנראה שלא. כבר הפסקתי להרגיש את רגליי מזמן, הכאב התעמעם והרעד בגופי החל להיפסק. כעת התפשט בגופי אט אט חום מוזר. השיחה התנתקה בדיוק כשהקושי בנשימה כבר הפך בלתי נסבל והשיעול שאיים לפרוץ מגרוני הרגיש כמו פצצה מתקתקת.
"לא!" ליאם זעק כששמע את צליל ניתוק השיחה. "לעזאזל!" הוא המשיך לצעוק בקול שכמעט ולא הכיר בעצמו.
"זה בגלל המסוק." ריי צעק אליו דרך כל הרעש.
"כמה זמן עוד?" ליאם לקח את האוזניות ופנה אל הטייס שישב מקדימה.
"עשר דקות." הטייס ענה וליאם הוריד אותן, מטיח אותן שוב ושוב במושב. ריי הביט על המתרחש מהצד והחליט לא לעצור אותו, הוא ידע מה ליאם מרגיש ונתן לו להתפרץ סוף סוף.
אדישות כבדה נפלה עליי וחשבתי האם בכלל להרים את ראשי מהאדמה כשהתחלתי לשמוע צעדים מרחוק. ידעתי שאני לא יכולה לעשות את זה לבנות שנמצאות שם למטה, אני חייבת להחזיק מעמד. רק עוד כמה דקות. בחוסר כוחות מוחלט הרמתי באטיות את ראשי המסתחרר וניסיתי למקד את ראייתי על המקום שקודם לכן הדמויות הגבריות עמדו בו. דרך הנקודות השחורות שריצדו מול עיניי ראיתי את הדמויות מתפצלות לצדדים. הצפצופים שהחלו להישמע באוזניי גרמו לי לאבד ריכוז והגוש שעמד בגרוני כעת פרץ בשיעול כבד.
לא חלפו שתי שניות אפילו כשכבר ראיתי את שתי הדמויות דוהרות לכיווני באקדחים שלופים והבנתי שהסוף הגיע. לא ראיתי כבר טעם להשתמש באקדח שהיה מוחבא במכנסיי וגם ידעתי שהכוחות שלי לא יאפשרו לי, כך שפשוט נכנעתי והנחתי חזרה את ראשי על האדמה, מחכה לסוף המר.
"משטרה!" צעקה רמה פילחה את הדממה, "תורידו את הנשקים שלכם או שנירה בכם. עכשיו!" שמעתי את הקול מתקרב יותר ויותר.
ואז נשמעה ירייה. אחריה הגיעה עוד אחת. ועוד אחת. בין כל היריות הצלחתי למקד את שמיעתי על קול מסוק שהתקרב. פזלתי לכיוון גג החממה וניסיתי לדמיין את שמי הלילה ואת ליאם שנמצא שם עכשיו. צעקות רבות קטעו את דמיוני, ביניהן יכולתי לשמוע מישהו מדווח על פצועה והנחתי שהוא מדבר עליי. אבל כבר לא היה לי אכפת.
כל מה שרציתי היה לעצום את עיניי וכך עשיתי, שוקעת לתוך חשכה אינסופית.
YOU ARE READING
היהלום האדום - Red Diamond
Mystery / Thrillerרוז וואייט היא בחורה שמשקיעה את כל כולה בעבודתה במשרד חקירות. היא מתחילה לחקור יחד עם השותף שלה, ריי אוסטין, מקרה היעלמות מסתורי של בחורה בשם מלודי. אלא שאחר כך, כשאל המשרד נשלח שוטר נאה מטעם המשטרה בשם ליאם ריאן, הם מגלים שזה לא המקרה היחיד...האם...
