הרגשתי את ראשי פועם מהמתח בזמן שעיניי התרכזו במספרים המתחלפים של הקומות. לבסוף המעלית נעצרה ברעידות קטנות ושוב נפתחה בחריקת דלתות. מחוץ למעלית עמדה לא אחרת מאשר מלודי, עם שומר נוסף לידה ונראה שהם המתינו לנו. יצאתי מהמעלית יחד עם השומר שלי והתחלנו כולנו להתקדם במסדרון, שבקומה הזו היה הרבה יותר קצר ותקרתו הייתה נמוכה. לא היו בו שום דלתות וסופו הוביל אל סולם. עצרנו לידו והשומר שלי היה הראשון שטיפס במעלה הסולם. הוא פשפש מעט בכיסו והוציא ממנו מפתח, שבעזרתו הוא פתח את דלת הברזל הקטנה שהייתה מעל ראשו. ברגע שהוא דחף ופתח את הדלת במלואה, אני ומלודי כיווצנו את עינינו למראה אור היום שפרץ אל המסדרון. הרגשתי אוויר קפוא חודר לריאותיי והתעוררתי מיד. השומר משך את עצמו מעלה ואחריו בסולם עלתה מלודי. אחריה, הבנתי שאני זו שצריכה לעלות. תפסתי בו בידיי ועליתי בזהירות, מטפסת החוצה בעזרת ברכיי. אחריי עלה השומר השני.
התרוממתי, מנקה את מכנסיי מהאדמה ואז הבטתי סביבי. צדקתי כששיערתי שאנחנו נמצאים מתחת לקרקע. עמדנו באמצע מקום שנראה כמו חממה ענקית ושורות ארוכות של צמחים רבים נפרשו לאורכה. הפניתי את מבטי חזרה אל מלודי, שעמדה והושיטה את ידיה קדימה כשהשומר שלה הוציא אזיקים מכיסו. הוא אזק את ידיה בזוג אזיקים אחד, ואז התכופף ואזק את רגליה בזוג השני. השומר שלי הביט בי וכנראה חיכה שאעשה כמוה. חיקיתי אותה והוא אזק גם אותי.
"את יכולה להתסובב רק באורכו של השביל הזה," השומר הסביר לי. "יש לכן חצי שעה." שניהם התרחקו מאיתנו, כל אחד פונה לצד אחר.
עמדתי כמה שניות ללא תזוזה וחיכיתי שמלודי תעשה את הצעד הראשון. ברגע שהיא עשתה אותו, עקבתי אחריה. חיכיתי שתתחיל לדבר, אך היא פשוט שתקה. האזיקים הקשו עליי ללכת ובסופו של דבר מעדתי על האדמה. כשהרמתי את ראשי, מלודי הושיטה אליי את ידיה בכדי לעזור לי לקום. תפסתי בהן והתרוממתי בזהירות.
"את לא הולכת נכון. את הולכת בצעדים גדולים ומהירים. צריך לעשות בדיוק את ההפך, תלכי כאילו את מטיילת בפארק." לחשה ואז הדגימה לי את קצב ההליכה שלה. ניחשתי שזה לא הטיול הראשון שלה והיא כבר התרגלה. עשיתי כמוה והדבקתי את הפער הקטן בינינו.
"תודה." פלטתי לעברה ויישרתי את מבטי, פוזלת לעבר השומר שעמד בסוף השביל ופיקח עלינו.
"מי את? אני לא מכירה אותך מהמכון."
"אני לא מהמכון." השבתי. "חקרתי את המקרה שלך לבקשת הורייך."
"פגשת את ההורים שלי?" עיניה התמלאו בדמעות ואני הנהנתי. היא כל כך דמתה לגברת סיימון באותו רגע ונראיתה כאילו סיפרו לה עכשיו על דבר שהיא רק חיכתה לשמוע. "הם בסדר?"
"הם דואגים לך." בשלב הזה הדמעות כבר זלגו במורד לחייה.
"אז איך הגעת לכאן?"
YOU ARE READING
היהלום האדום - Red Diamond
Bí ẩn / Giật gânרוז וואייט היא בחורה שמשקיעה את כל כולה בעבודתה במשרד חקירות. היא מתחילה לחקור יחד עם השותף שלה, ריי אוסטין, מקרה היעלמות מסתורי של בחורה בשם מלודי. אלא שאחר כך, כשאל המשרד נשלח שוטר נאה מטעם המשטרה בשם ליאם ריאן, הם מגלים שזה לא המקרה היחיד...האם...
