"איך מצאתם אותי?" רד לבסוף שאלה את ליאם שישב מולה בחדר החקירות ורק סקר אותה במבטו בשתיקה במשך דקות ארוכות.
"זה משנה?" הוא פלט ואז שוב חזר לבחון אותה בשתיקה.
"אתה מתכוון לשבת ולבהות בי ככה עוד הרבה זמן?" רד שאלה, מרימה את גבותיה.
"אני פשוט מסתכל ולא מצליח להבין איך אישה כמוך יכולה לנהוג בכזו אכזריות." הוא משך בכתפיו בהבעת גועל.
"תתפלא." היא גיחכה.
"יש אנשים שפשוט לא מצליחים להשתלט על תאוות הבצע שלהם, הא?" הוא שילב את ידיו.
"בוא פשוט נגיע לעניין." הוא הרימה את סנטרה ויישרה אליו את מבטו. המבט המתנשא שנשקף מעיניה כמעט וגרם לליאם לאבד את עשתונותיו. "נו?" היא הורידה את מבטה אל ידיו שהתאגרפו בינתיים. "מה קרה, ליאם? אתה כועס?" היא התגרתה בו. לרגע ליאם דמיין את עצמו שולח את ידו אל האקדח בחגורת מכנסיו, אך מיד עצר את עצמו מלחשוב על ההמשך.
"למי מכרתם את הסמים?" ליאם שאל לפתע.
"זה כבר לא משנה. הם כבר בחוץ." היא אמרה והביטה עמוק אל תוך עיניו.
"תאמיני לי, רד, בשבילך זה כבר באמת לא משנה. את הולכת לכלא." ליאם אמר.
"אני רוצה עורך דין." היא אמרה בהחלטיות.
"עורך דין?" צחוק נפלט מפיו של ליאם. "צריך הרבה חוצפה בשביל לבקש דבר כזה אחרי כל מה שעשית. את חושבת שעורך דין יעזור לך כאן?" הוא צעק. "את מואשמת ביותר מדי דברים. חטיפה, סחר בסמים. ורצח." הוא הנמיך את קולו כשאמר את המילה האחרונה.
"תתחילי להפנים, רד. את תעבירי את שארית חייך בכלא ובסופו של דבר גם תסיימי אותם שם," הוא שוב החל להרים את קולו, "אני די בטוח שהחלקה לקבר שלך שם כבר מוכנה." עיניו בערו משנאה. "ואת יודעת מה?" הוא התרומם ונעמד מולה. "אני חושב שאתן לך קצת להתאקלם בבית הכלא. ואז נראה איך תדברי אחר כך." הוא יצא בכעס מהחדר.
"קחו אותה." הוא הורה לשוטרים שעמדו בכניסה וחיכו לרגע שליאם יסיים את שיחתו עם רד.
"ריאן." הוא שמע קול סמכותי מאחוריו בזמן שעמד עם ידיו על מותניו וצפה בשוטרים מוציאים את רד מחדר החקירות ומובילים אותה אל היציאה.
"כן, המפקד." ליאם פנה להסתכל אל האיש שהתקרב אליו. לפי הבעת פניו של המפקד, ליאם הבין שהוא ככל הנראה מתכוון לנזוף בו, אך ההוא עמד והביט בו בשתיקה במשך כמה רגעים.
"עבודה טובה." הוא הפתיע את ליאם כשהושיט אליו את ידו. ליאם לחץ אותה למרות שהתקשה להבין על איזו עבודה טובה הוא מדבר.
"תודה, אבל יש עוד הרבה על מה לעבוד." ליאם נאנח בייאוש.
"אני יודע, אבל לא עכשיו." המפקד אמר, גורם לליאם לקמט את מצחו.
"מה זאת אומרת?" הוא שאל בחוסר הבנה.
"אני מוציא אותך לכמה ימי חופש." הוא אמר וליאם מיד פתח את פיו, "אני לא רוצה לשמוע לא." המפקד מיהר להשתיק אותו.
"תסתכל על עצמך, בני." ליאם לראשונה שמע את המפקד מדבר אליו בצורה הזו. "אני יודע שלא היית בבית במשך כל הזמן הזה. אתה נראה על הפנים." הוא אמר לו.
"אבל המפקד..." ליאם נראה מבולבל.
"אני פוקד עלייך ללכת עכשיו הביתה ולנוח. תתקלח, תאכל, תשלים שעות שינה. אתה לא יכול לעבוד במצב כזה."
-----
ליאם נכנס לביתו לאחר שהמפקד הורה לאחד השוטרים בתחנה להסיע אותו מהחשש שיירדם בנהיגה. העייפות הכתה בו והוא הרגיש את גופו הופך כבד מרגע לרגע. הוא התקדם לכיוון המטבח והרתיח את הקומקום, השעה הייתה כבר כמעט שעת צהריים. עיניו שרפו בזמן שהכין לעצמו ספל קפה רותח. כשסיים, קירב את הספל לפיו והתכוון ללגום, אך מיד הרחיק אותו אחרי מחשבה קצרה. הוא הבין שאין טעם לשתות קפה עכשיו, כי הוא ידע שאין לו ברירה אחרת אלא להניח את ראשו ולנסות לישון קצת. הוא שם בזהירות את הספל המלא בכיור והתהלך לכיוון חדר השינה שלו, אך שינה את דרכו אחרי שהעיף מבט לעבר הספה בסלון. הוא הרגיש שהוא מותש מדי למקלחת עכשיו ופשוט צנח על הספה בבגדיו, שלא החליף אותם אפילו במשך כל הזמן הזה. הוא ניסה לתפוס תנומה קצרה, אך בכל פעם שעצם את עיניו והיה בין שינה לערות, כל מה שהוא ראה מול עיניו הייתה רוז, שוכבת לידו על הספה והבין שהוא לא הולך להירדם בזמן הקרוב. עד עכשיו הוא ניסה להחזיק את עצמו ולהתנהג כרגיל, אך כעת הכעס, הייאוש והעייפות - הכל התפרץ החוצה מליבו השבור והוא מצא את עצמו צועק מכאב. הוא ידע שאלה הם החיים, אבל הוא פשוט התקשה להשלים עם כל מה שקרה.
צלצול הטלפון הנייד שלו נשמע מכיס מכנסיו והוא אפילו לא רצה לענות, אך לבסוף הוציא אותו והביט במסך. מבעד לדמעות הצליח לקרוא את שמו של ריי. הוא נזכר בכך שהשאיר את כולם בבית החולים, המומים מהבשורה. אחרי שלא יכל להמשיך לשמוע את בכייה של אמה של רוז שקרע את ליבו, הוא פשוט ברח.
"ה..." הוא ענה לשיחה וניסה להשתלט על קולו הרועד מבכי, אך לא הצליח, אז פשוט שתק.
"הלו?" הוא שמע את קולו של ריי מצדו השני של הקו. "ליאם! אתה בוכה?" ריי שאל בדאגה. אולי במקרה אחר ליאם היה מובך מכך שמישהו אחר שומע אותו בוכה, אך עכשיו כלל לא היה אכפת לו.
"ליאם, למה לא ענית לי? ניסיתי להשיג אותך כל כך הרבה זמן!" ריי צעק, "היא חיה! רוז חיה..."
-----
"מה קרה?" ליליאן, שישבה ליד מיטתה של רוז, שאלה את ריי שניתק את השיחה לפתע.
"אני לא יודע, הוא לא מגיב..." ריי אמר ותהה מה קרה, אך לא ידע שברגע שליאם שמע את המילים האלה, שלווה נפלה עליו והוא סוף סוף צלל לשינה עמוקה.
----------------------------------------------------------------------------
טוב, אני יודעת שהפרק ממש קצר...אבל הבטחתי להמשיך אז כבר מיהרתי לפרסם :)
אוהבת
YOU ARE READING
היהלום האדום - Red Diamond
Mystery / Thrillerרוז וואייט היא בחורה שמשקיעה את כל כולה בעבודתה במשרד חקירות. היא מתחילה לחקור יחד עם השותף שלה, ריי אוסטין, מקרה היעלמות מסתורי של בחורה בשם מלודי. אלא שאחר כך, כשאל המשרד נשלח שוטר נאה מטעם המשטרה בשם ליאם ריאן, הם מגלים שזה לא המקרה היחיד...האם...
