פרק 1- התחלות חדשות

19.7K 408 58
                                    

בתמונה - מאי.

״יפה שלי קומי מאוחר״ אבא שלי אמר שעשיתי את עצמי עדין יושנת, ״אבא עכשיו שש וחמישים, מה מאוחר״ הערתי לו בעצבנות.
כן אבא שלי שונא לאחר ושונא לחץ, אמא שלי לעומתו הייתה מעירה אותי ב7:30 היא הייתה חייה ונושמת לחץ. מאז שהיא נפטרה אבא שלי ממש נסגר בתוך עצמו, בקושי הולך לעבודה, והוא התחיל לשתות אלכוהול, אני מפחדת עליו כי אני יודעת שזה יכול להידרדר.

״אני מתארגנת, הנה״ אמרתי ויצאתי מהמיטה.
״חולון, נקווה שטוב כאן״ מלמלתי לעצמי בתקווה שזה נכון. שטפתי את פני, צחצחתי שיניים והלכתי להתלבש, לבשתי חולצת טי כחולה ומכנס בויפרנד עשיתי גולגול והתאפרתי טיפה.

״ביי אבא״ אמרתי לו הוא נתן לי נשיקה על המצח ויצאתי לדרכי. מזל שכבר הלכנו לראות את הבית ספר הזה, אחרת הייתי מזה מסתבכת פה.
אחרי 20 דקות של הליכה עם טעויות בדרך סוף סוף הגעתי.

נכנסתי לשער היו מלא ילדים, נכנסתי לתוך הבניין הראשון שהיה מולי ודי מהר מצאתי את המזכירות,
״שלום, אני מאי חדד אני חדשה פה״ אמרתי למזכירה
״את בכיתה יא׳ 2 זה בבניין השני קומה 3״ היא אמרה ואני התחלתי בחיפושים.

״סליחה? איפה זה הבניין השני פה?״ שאלתי ילדה שנראתה לפחות בגילי, ״בואי זה בדרך שלי״ היא אמרה והלכנו.
״אז את תתחילי לספר מי את או שאני ישאל?״ היא אמרה וצחקה.
״אני מאי עברתי לפה מבאר שבע לפני יומיים, אה ואני בכיתה יא 2 מסתבר״ עניתי לה.
״אה, אני דנית, אני בכיתה יא 1״ היא אמרה והושיטה לי את היד שלה ואז הביאה לי חיבוק ומיד התפקעה מצחק וגם אני צחקתי וכבר הגענו לכיתה והיא איחלה לי ״בהצלחה״ והלכה.

נכנסתי לכיתה ולא היה אף אחד עוד בכיתה אז התיישבתי באחד הכיסאות וחיכיתי לצלצול.

אחרי 7 דקות שבזבזתי בפאלפון הגיעו מספר ילדים. כמה ניגשו ושאלו מי אני ודברים כאלה עד שהמורה הגיע. כשהוא נכנס ניגשתי אליו והסברתי לו שאני חדשה ושובצתי הכיתה הזאת, ״כן אני יודע, קוראים לי רון אם את צריכה משהו אל תהססי לבקש ושיהיה בהצלחה״ הוא אמר והלכתי לתפוס לי מקום בסוף הכיתה.

״את יכולה לעוף מפה בבקשה?!״ איזה ערס אחד ניגש אלי, ״אם אתה יושב פה אני ישמח להתרחק ממך״ אמרתי בעצבנות, ״מה קרה תשבו בבקשה״ רון אמר לנו
״מצידי שתשב בחוץ, למה פה״ הערס הזה אמר,
״תשב אתה בחוץ״ החזרתי לו, מה ניראה לו שככה הוא מדבר אלי, ״בואנה יבת זונה אל תשגעי אותי על הבוקר״ הוא אמר, ופה אני כבר ממש השתגעתי
קמתי מהכיסא התקדמתי לאמצע הכיתה ופניתי עם הפנים שלי של אותו ילד ועשיתי לו אצבע שלישית וחייכתי ״תמות״ אמרתי לו ויצאתי מהכיתה, גם ככה ידעתי שהמורה יוציא אותי מהכיתה בכל מקרה.
ירדתי למגרש ואחרי כמה דקות גם אותו הילד ירד לעשן.

אני אפילו הייתי מופתעת מהתגובה שלי כשהוא קילל אותי אבל יש גבול אין דבר כזה שיקללו אותי ואת המשפחה שלי.
הייתי באייפון עד הצלצול ועליתי לכיתה, היה לנו שיעור אחר ולא רציתי שכל היום הראשון שלי יתחרבן.
ישבתי באותו מקום גם ככה הילד הזה למטה ואם הוא יבוא שוב כבר נטפל בזה באיזה צורה.

סיפור ערסים - קובי ומאיWhere stories live. Discover now