סיפור ערסים - קובי ומאי

18 - אתה לא

קמתי לעוד יום ראשון טיפוסי, עייפה בלי מצב רוח ועוד גם קיבלתי מחזור על הבוקר, איזה מזל יש לי אוף, התחלתי להתארגן לבית ספר בלי כוחות. "אתה בא היום לבית ספר?" שאלתי את נתי, "כן אם את רוצה שאני יקח אותך תסיימי מהר חמש דקות אני יוצא" הוא אמר. לקחתי את הדברים האחרונים שאני צריכה ויצאנו. "אני נוסעת עם אחי" שלחתי לקובי שעוד לא בטעות יבוא לקחת אותי.

~ לאחר סיום הלימודים~

"היי מאי" שון אמר, "היי" החזרתי. שון לומד איתי בכיתה והוא תלמיד בסדר כזה, סוג של.
״יום רביעי אני עושה יומולדת את
באה?״ הוא שאל
״אשמח״ עניתי, והמשכתי לדרכי.

״אתה רוצה לבוא אלי קצת?״ שלחתי לקובי הודעה. שנכנסתי הביתה, הנחתי את התיק בחדר והלכתי להכין משהו לאכול. הייתי ממש רעבה, ״אני יבוא עוד מעט יפה שלי״ קובי ענה.
חיממתי שניצלים ועשיתי סלט לי ולנתנאל שכנראה חצי מת בלי אוכל, "נתי בוא" צעקתי.

"שב האוכל מוכן" אמרתי לו, הוצאתי קולה מהמקרר והנחתי על שולחן, נשמע דפיקה בדלת, זה בטח קובי. "היי" אמרתי ונתתי לו נשיקה על הלחי, הוא נכנס וסגרתי את הדלת

"אתה רעב?" שאלתי אותו והלכנו לכיוון המטבח "כן למה לא" קובי ענה וישבנו שלושתינו. בהתחלה היה ממש מביך אבל אחרי היומולדת שלי קובי ונתנאל טיפה יותר מסתדרים ביחד.

סיימנו לאכול ואספנו כולנו (סוף סוף) את הכלים, אני עשה אותם יעותר מאוחר אבל לפחות שהיה נקי. נתי הלך לחדר שלו ואני קובי לשלי. "אה שמנה שלי התגעגעת לחבר שלך אה" קובי אמר "אל תתלהב, ומה אסור?" עניתי בהתנשאות, "חס וחסה" הוא אמר ושנינו צחקנו כמו מפגרים.

"אתה מכיר את שון?" שאלתי, "שון? איזה שון?" קובי ענה באי הבנה. "נו שון כהן מהכיתה שלי"

"למה?" הוא שאל בסקרנות, "הוא עושה יומולדת והוא הזמין אותי" הסברתי, "מה את קשורה אליו?"

הוא שאל בעצבים,"הוא הזמין אותי ליומולדת כולה מה הבעיה" עניתי לו על השאלה המפגרת שלו. "ככה כי גם לי וגם לך אין מה לעשות שם" קובי הרים את הקול, "זה שאני הולכת לכבד ילד מהכיתה שלי לא אמור כל כך להפריע לך, ואתה בכלל לא צריך לבוא איתי.." אמרתי בעצבים. זה שאנחנו ביחד לא אומר שהוא יכול להחליט עלי.

"אז את הולכת ללכת ליומולדת של ילד שאת בקושי מכירה או בכלל לא  מדברת איתו״ הוא אמר עם פרצוף עצבני, "כן!" עניתי. "אוקיי תעשי מה בראש שלך ותלכי תהני לך עם החברים החדשים שלך" קובי אמר וקם. "תגיד לי אתה רציני?" צעקתי, "מה?" הוא אמר, "אתה מתנהג כמו ילד קטן ועוד אתה כועס עלי, אתה חושב שאתה תגיד לי משהו ואני יהיה חייבת לעשות את זה?!" יריתי את המילים מהפה.

"כן!" הוא צעק, "ממש לא" צעקתי יותר גבוה ממנו, "אתה חי בסרט, טוב כבר הרסת לי את מצב רוח אתה יכול ללכת?" אמרתי ויצאתי לכיוון השירותים.

שחזרתי כבר הוא לא היה שם, "כבר אמרתי שהיום הזה ממש טוב" אמרתי לעצמי בציניות. הלכתי להכין לעצמי פיגמה והלכתי להתקלח.

שסיימתי להתקלח התלבשתי, סירקתי את שיערי והכנתי תיק למחר. "קובי!" קראתי לו שיבוא לחדרי, כמובן שלעצלן הזה לוקח איזה חמש דקות רק לקום, אז כבר בלכתי לחדר שלו, "שומע אתה יכול ללכת לקנות אוכל?" "אה מה ?" הוא לא הבין, "לך תקנה אוכל במקום שנזמין, תביא לנו בורגר או משהו" הסברתי,

"מתי" הוא שאל, "לא אתה מפגר ממש, עכשיו!" אמרתי. אני עייפה מידי בשביל להכין אוכל והוא ובשנייה יכול לקנות להביא עם האוטו. אחרי קצת שכנועים ונדנודים הוא סוף סוף הלך לקנות.

בזמן שהוא הלך ראיתי קצת טלווזיה,
השלמתי פרקים של שקרניות. אחרי פרק וחצי הוא חזר.
ישבנו לאכול וראינו טלווזיה ביחד הלכתי קצת לחדר, היום הזה היה ארוך מידי ורק רציתי שהוא יסתיים.

הייתי קצת באייפון עם MTV פתוח ברקע. ״למה את חייבת לעצבן תמיד״ קובי שלח לי, נכנסתי להודעות והשבתי לו ״כי אני אוהבת לעצבן, אבל אתה חייב לעצבן בכוונה״, ראיתי שהוא הקליד הרבה לא הבנתי מה הוא רוצה עכשיו, ולמה דווקא שאני רוצה לישון.
״אני מעצבן? בנתיים את זאת שרוצה ללכת ליומולדת של הדפוק הזה, את לא צריכה ללכת״ הוא כתב לי,
״אני רוצה״ שלחתי לו בלי לחשוב, זה לא משנה בכלל, מה שחשוב זה העיקרון, הוא לא מחליט עלי. ״למה״ הוא כתב לאחר כמה דקות, ״למה אתה כל כך רוצה שאני לא ילך?״ שלחתי, זה מציק לו יותר מידי.
״כי את אני לא היה שם ואני לא רוצה שאת תהי בלעדי״ הוא שלח עם פרצוף עצוב, ״אתה מתכוון שאתה לא רוצה שאני היה בלעדיך״ התחכמתי, ״מה שתגידי״ הוא רשם
״טוב נדבר על זה מחר אני כבר עייפה״ שלחתי וסגרתי את הפאלפון והלכתי לישון.

שבת שלום ❤️
מקווה שאהבתם, כפי שאמרתי לפעמים קצת קשה לי לכתוב מבחינת זמן או שלפעמים פשוט אני לא יודעת איך להמשיך😕
מקווה שזה יצפה על הפרק הקודם
אם אהבתם כמו תמיד, תצביעו ותגיבו מה חשבתם.
אוהבת אותכם❤️