סיפור ערסים - קובי ומאי

פרק 2- האם זאת עוד צרה

התקדמתי לעבר נתנאל שישב בחוץ ועישן.
״למה אתה חייב להיות חזיר?״ שאלתי מיואשת מהיום הזה.
״תבחרי חיה אחרת, זה לא מצאים לי״ הוא אמר
״אממ תן לי לחשוב, כלב?!״ אמרתי וישר צחקתי,
״שניהם לא כשרים״ הוא אמר בהתנשאות
״טוב, אבל זה היה בטעות רק הגענו לפה ואתה מתחיל בשטויות שלך״ אמרתי ושמתי את הראש שלי על הכתף שלו.
״לא יודע הייתי שיכור והוא עיצבן אותי״ נתי אמר והוא נראה עייף מהמצב.
״דיברתי איתו״ אמרתי בקול חלש,
״עם הנופל?״ הוא אמר וצחק.
״כן, אמרתי לו שאם הוא היה מחזיר לך, כנראה שהוא לא היה חי, אתה חייב ללמוד לשלוט בעצבים שלך, תגיד מה קורה עם יסמין״ שאלתי בתקווה להכניס בו קצת אושר, יסמין היא חברה של נתנאל והיא עדין גרה בבאר שבע והיא היחידה שמצליחה להרגיע אותו.
״רגיל, היא עדין שם אני עדין פה, את יודעת איך זה שמפו״ הוא אמר ושתינו צחקנו.
״אתה ממש מפגר שאתה שיכור, גם שאתה לא״ אמרתי לו
״טוב תכנסי, מסריח פה עם הסיגריות״ הוא אמר ונתן לי נשיקה בראש, הוא יכול להיות הכי מפגר שיש ואז פשוט להיות הכי מושלם.

״הכל סבבה?״ דנית שאלה כשראתה אותי נכנסת,
״כן, הכל עבר כבר, לא נורא״ אמרתי קצת עייפה באמת עכשיו, כבר השעה 1:30 והיום רק יום ראשון, מזל שאני לא שותה אחרת הייתי חצי מתה עכשיו.
אחרי כמה דקות של חיפושים מצאתי את נתי והוא אמר שהגיע הזמן לחזור הביתה. ״איך אנחנו הולכים לחזור לעזאזל?״ שאלתי כי אין מצב שאני עולה על אוטו שהנהג בו הוא שיכור.
״אביתר לא שותה, הוא אמר שהוא יחזיר אותנו״ הוא אמר.
״להתראות חיים שלי, ניפגש מחר״ נפרדתי לשלום מדנית ונתתי חיבוק לדניאלה ועוד כמה מהבנות שישבו לידה ונכנסנו למכונית.

~בסיום הנסיעה~
״תודה אחי״ נתנאל אמר לאביתר ונתן לו לחיצת יד של גברים ואני הודתי לו גם על הטרמפ ונכנסנו הביתה.
נתנאל היה די יציב, למזלי כנראה שהוא לא שתה הרבה, וזה לא כל כך משפיע עליו.
״טוב תלך תחליף בגדים ותישן כבר״ ציוותי על נתנאל והוא הקשיב.
לאחר מכן הלכתי גם אני להוציא את כל הזוהמה ממני, החלפתי בגדים, הוצאתי את האיפור, שטפתי פנים והלכתי לישון.

~למחרת בבוקר~
השעון המעורר הצליח בעבודתו וקמתי בשעה 7,
עשיתי את כל אירגוני הבוקר ויצאתי לבית הספר.
שהגעתי דנית כמובן קפצה עלי ושאלה ״נו אז איך הייתה המסיבה הראשונה שלך פה?״ היא שאלה כאילו לא היתה אתמול.
״תאמת יותר טוב ממה שציפיתי אבל יכל להיות יותר טוב״ הסברתי, כנראה ששכחה מה היה אבל לא נורא.
לי ולדנית היה שיעור ביחד והתיישבו אחת ליד השניה.
״הספקת להכיר מישהו אתמול?״ דנית שאלה בסקרנות.
״לא איזה, גם ככה זה לא מענין אותי עכשיו, אני מעדיפה להתעסק בדברים אחרים״ עניתי לה ואת האמת, שכבר הספקתי להיפגע מהאהבה ואני לא רוצה להביא על עצמי צרות חדשות.
״כרצונך״ היא ענתה וחייכה.
השיעור נגמר והייתי צריכה ללכת לכיתה אחרת וכך גם דנית.
התיישבתי לי וגם קובי נכנס לכיתה, תהיתי האם הוא יתייחס אלי שונה ממקודם אבל לא היה לי כל כך אכפת.
השיעור נגמר וכבר הייתה הפסקה.
התיישבתי לי עם דנית ועוד בנות לאכול ומרחוק ראיתי חמולה של נערים צועדת לעברינו.
״תקשיבי טוב! עוד פעם האח המכוער שלך הזה נוגע במישהו אחד פה הוא כבר לא היה קיים יותר״ אחד הנערים אמר, ״בטח מה שתגיד״ אמרתי לו,
״בואנה אריאל מה ניראה לך?!״ דנית קמה עליו.
״שתקי את, ואת תזהירי את אח שלך לא להתקרב לפה יותר!״ קובי אמר והבנים הלכו.
״מה הלך פה?״ דנית שאלה כלא מבינה.
״כנראה שממש היית מחוקה אתמול״ אמרתי לה והתחלתי להסביר לה מה התרחש אתמול.
ההפסקה כבר הסתיימה ועליתי לשיעור, וכמובן שקובי יהיה שם, יש לי ממש מזל.

השיעור עבר והוא לא פנה אלי, אני ממש שונאת את הילד הזה, חבל שאחי לא פיצץ אותו.

~סוף יום הלימודים~
״מאי, חכי שניה אני באה אליך״ דנית הודיעה
״עכשיו? בואי״ עניתי
״יופי״ היא אמרה והתחלנו ללכת.
בדרך היא הסבירה לי קצת מה הולך בעיר, ואיפה מסתובבים ודברים כאלה.
שהגענו לבית שלי נתנאל הכין לאכול וישבנו לאכול כולנו.
״היה היום משהו מיוחד?״ הוא שאל
״לא רגיל״ שיחקתי את עצמי, אני לא הולכת להגיד לו על זה עכשיו, אני יחכה למצב שבו הוא ממש רגוע.
אחרי זה אני ודנית הלכנו לחדר שלי וראינו קצת טלוויזיה.
״אני הולכת לשירותים, איפה הם?״ היא שאלה.
״ישר וימינה.

-נקודת מבט דנית-

יצאתי מחדרה של מאי והתקדמתי לעבר השירותים, יש להם מסדרון מאוד ארוך, ודווקא החדר שלה הוא הכי רחוק מהשירותים.
סיימתי עם העניין, הרגשתי משוחררת והתחלתי לחזור לחדרה.
״יופי חיים שלי,
אני תמיד פה, לאן אני ילך״ שמעתי את הקול של אח של מאי, הצצתי בדלת החצי פתוחה וראיתי אותו מדבר בפאלפון.
דפקתי על הדלת והוא סיים עם השיחה.
״נתנאל.. אני צריכה להגיד לך משהו..״
״דברי״ הוא אמר ואני התחלתי לשפוך.

-נקודת מבט מאי-
עצרתי את הסדרה שראינו וחיכיתי שהיא תחזור, הרבה זמן לקח לה.
״סוף סוף באמת״ הודתי לשם, היא חזרה.
המשכנו את הסדרה ואחרי כמה דקות נתי התפרץ לחדר.
״חיים שלי כמה דברים בשבילך:
1. תנחשי מי באה לבקר, יסמין עם עוד כמה, והם כבר בדרך.
2. למה לא סיפרת לי מה קרה בבית הספר?

את יודעת שבכל מקרה הייתי מגלה על זה ויש לך חברה טובה, שלא מוכנה שידברו אליך ככה והיום זה נפתר״ הוא אמר והלך להתארגן לאסוף את החברים מבאר שבע.

לאחר שהוא יצא התלבשתי קצת יותר נורמלי, כי אין מצב אני לא הולכת איתו וגם התגעגעתי ליסמין.
״תחכה לנו חיה״ אמרתי מנסה להדביק את הקצב שלו למכונית,
״כנסו״ הוא אמר, גם דנית הצתרפה אלינו.
הוא נסע מהר כל כך, כנראה מעצבים.
אחרי מספר דקות הגענו, זה היה ממש קרוב.
כשהגענו לתחנת הרכבת הוא יצא וחיכה בחוץ ועישן סיגריה, כמובן, אוף שיפסיק כבר, והנה היא,רוני, רונן, ועומר. ״חיים שלי התגעגעתי״ הוא אמר ליסמין כשהוא מרים אותה באוויר מנשק אותה כאילו לא נפגשו שנה.
״היי יפה״ אמרתי לה, ונתתי לה חיבוק, אנחנו ממש קרובות היא גם בילתה הרבה אצלנו.
במזמן שדיברתי עם יסמין שמתי לב שהוא לקח את הבנים לצד, הוא והמזימות שלו.
״יסמין, דנית. דנית, יסמין״ אמרתי והרגשתי מטופשת מהשימוש בצורת דיבור הזו, הן התחבקו וחזרתנו כולנו לאוטו.
באיזשהי דרך הצלחנו להידחס כולם ביחד.
״טוב שומעים, יש בלאגן. יש כמה שעוד לא הספיקו להכיר אותי והם צריכים ללמוד איזה לקח״ נתנאל אמר ואני, אני לא רציתי שהוא יסתבך גם פה.
״נו אבל למה ישר מכות״ אמרתי מיואשת
״מי אמר מכות?!״ נתי אמר, כאילו אני לא יודעת שזה מה שהולך להיות.
״טוב מה שתגיד״ אמרתי והתחלתי לראות מה קורה קצת באינטרנט, אין לי כוח לנתי עכשיו.

אחרי כמה דקות שמתי לב שהגענו למקום חדש שלא הכרתי עוד.
״מזה איפה אנחנו״ שאלתי
״פה נפגשים״ רונן אמר
״איך דיברת איתם?״ שאלתי את נתנאל
״אביתר״ הוא ענה והתיישב על קצה המכונית שלו ועישן כמובן.

מקווה שתאהבו, תצביעו ותגיבו (: