קמתי היום די מוקדם, אבא צעק מהמטבח שהוא הכין ארוחת בוקר, נאנחתי והלכתי לשטוף פנים. קובי הגיע ראשון, כמובן. "נו תסיים" אמרתי לו מהצד השני, "חכי כבר" הוא אמר.
אחרי שהצלחתי להעיר את עצמי קצת, הלכתי למטבח ולקחתי את הצלחת שלי, אבא הכין חביתות וכל מיני ירקות ודברים כאלה, ישבנו בשולחן כולם ואכלנו.
זה הרגיש כאילו הכל היה כרגיל, אבל ידעתי שהכל שונה. אבא ניסה לדחוף אותי לדבר עם קובי, גם נתי הצטרף אליו.
אחרי שסיימנו לאכול אבא עזב לעבודה ונתי עלה לחדר שלו, חשבתי הרבה על מה שהם אמרו ואמרתי לעצמי שהם צודקים, לפחות ניסיתי לשכנע את עצמי לחשוב ככה וזה עבד.
אחרי שבזבזתי את הבוקר והצהריים החלטתי לשכנע את עצמי שעכשיו אני חייבת לדבר עם קובי, זה היה קשה כי בכלל לא ידעתי מאיפה להתחיל.
"אני רוצה להיפגש" כתבתי עם הרבה התלבטויות, אבל ישר מחקתי. "קובי אני רוצה שניפגש" כתבתי וישר עשיתי שלח וזרתי את הפלאפון על המיטה. נשמתי לרווחה אבל נאנחתי באותו הזמן, אני לא יודעת למה לצפות, אם הוא בכלל יבוא.
לקח לו זמן לענות, זה היה צפוי. ״עוד פעם לצעוק עלי?״ הוא ענה, כאב לי לקבל את ההודעה הזו, אבל הוא צודק. התנהגתי אליו חרא. ״אני מתנצלת. אני רוצה לדבר איתך באמת״ הגבתי, מנסה לראות לו שעדין טיפה אכפת לי.
״מחר״ הוא אמר, שמחתי שלפחות הוא הסכים.
בערב התקלחתי ועליתי לישון מיד אחר כך, לא עשיתי כלום אבל הרגשתי גמורה מעייפות. נגמרו לי הכוחות מהשום דבר שעשיתי.
בבוקר קמתי די מאוחר, למרות שישנתי מוקדם. אני מנצלת כל דקה בחופש הגדול על שינה.
קבעתי עם קובי בשעה 12. בנתיים הלכתי להכין ארוחת בוקר קטנה, זה היה רק אני ונתי בבית. אבא עזב כבר לעבודה.
כרגיל חביתה, עוד מעט יתחיל להימאס לי מזה אבל בנתיים זה סביל, זה גם בין הדברים היחידים שאני יודעת להכין בלי להרוס לעצמי את בלוטות הטעם בפה.
הכנתי גם לנתי כמובן, הוא די היה כועס אם לא, וישבנו לאכול.
אחרי שהלכתי התחלתי להתלבש, קובי אמר שנשב בגינה, בדיוק כמו דנית.
שהגעתי הוא כבר היה שם, ישבתי נבוכה. לא יודעת איך להתנהג אבל אני רציתי להראות חרטה ולכן הייתי צריכה להראות שאני יודעת איך להתחיל.
הוא ישב לידי עם פרצוף חמוץ, "היי" אמרתי עם חצי חיוך עצוב. הוא חייך בחזרה, לקחתי את זה סימן שכדאי שאתחיל לדבר.
"תקשיב, אני באמת לא יודעת למה כל זה קרה. אני אחת שלא יודעת להתמודד יותר מידי טוב עם מה שקורה לי, אם לא שמת לב. אני חושבת שאחרי כל מה שקרה, אני לא רוצה שתחשוב שעשיתי לך משהו בכוונה, אני לא רוצה לנקום, אן להרע, אני יכולה להיות דרמטית וכלבה אבל לא רציתי לפגוע בך." אמרתי, וזה היה האמת. כל מה שעשיתי גם אם זה לא היה הדבר הכי חמור בעולם, מה שנאי חושבת לפחות, ויכול להיות שאני טועה, אבל לא היה לי כוונה לפגוע בקובי.
YOU ARE READING
סיפור ערסים - קובי ומאי
Romantizmמאי עברה עם אביה ואחיה לחולון לאחר שאמה נפטרה, היא כעת צריכה להתרגל למציאות חדשה בעיר חדשה, וקובי הילד הבעייתי והערס של השכונה פוגש בה. מה יהיה? איך יהיה ? תגלו הכל בפנים
