[קובי בתמונה. (ג׳ק גילינסקי פשוט מושלם)]
אחרי שהתקלחתי כבר סידרתי את התיק שלי וביקשתי מקובי שיחזיר אותי הבייתה, כבר הייתי יותר מידי זמן אצל קובי ולא היה לי נעים כבר, למרות שאמא שלו אמרה שזה לא אכפת לה ואני תמיד יכולה לבוא לפה.
״איך היה הסופש?״ אבא שאל כשנכנסתי בדלת, ״התגעגעת?״ שאלתי וחיבקתי אותו, ״ניראה לך שיכול להיות מצב שאני לא אתגעגע״ הוא ענה וחייכתי.
עליתי לחדר וזרקתי את התיק לצד הדלת, שלחתי לדנית הודעה שיש לי מליון דברים לספר לה, היא כמובן התלהבה ואמרה שתגיע בערב.
החלפתי בגדים, כי כבר הייתי איתם מאתמול בלילה, אופסי, אז שמתי בגדים נקיים והלכתי להכין ארוחת ערב לכולם, כנראה גם לדנית.
עשיתי קציצות וקצת סלט שנתי עזר לי להכין אותו ודנית בדיוק דפקה בדלת, ניגשתי לפתוח לה.
״מצאת לך זמן נכון לבוא, מיד אוכלים״ הסברתי והיא חייכה עם פרצוף מרוצה, ״את צריכה עזרה?״ היא שאלה, ״לא זה בסדר״ עניתי והיא מיד התפרצה ״כי אני לא מתכוונת לעזור״, ״אני בוכה״ אמרתי בציניות וכבר שמנו את האוכל על השולחן.
״נו יש חדש?״ נתי שאל, ואני פשוט לקחתי ביס וחייכתי, ״אוקי״ הוא אמר שאנחנו לא עונות.
אחרי שסיימנו לאכול דנית קמה לשירותים אז אני ניצלתי את ההזדמנות, ״בוא לפה, תגיד מה איתכם בכלל?״ שאלתי את נתנאל.
״איתנו? לא יודע״ הוא אמר ישר ואני העפתי לו מכה בכתף ישר
״מה לא אתה חייב לדבר איתה כבר על מה שהיה או שאתה רוצה לאבד איזה יד או רגל?״ אמרתי ובדיוק דנית חזרה,
״דנית אני צריך-״ הוא התחיל להגיד אבל קטעתי אותו ישר, ״אחרי שאני אסיים איתה בואי״ אמרתי והלכנו לחדר שלי.
״נו כבר ספרי ימעצבנת״ היא אמרה והתיישבה על קצה המיטה שלי, ישבתי מולה בכיסא של המחשב. ״שכבנו אתמול״ אמרתי לה ומיד קמתי מהכיסא והתחלתי ללכת בחדר כמו מטומטמת, היא ישר קפצה עלי ״יששש״ היא אמרה ושניינו חייכנו כמו מפגרות.
״אם נתי מגלה אנחנו מתים אז סתמי״ אמרתי לה שעדין השפתיים שלי עם החיוך הטיפשי הזה, ״ואיך היה?״ היא שאלה, ״נחמד? סבבה? נו!״. ״היה סבבה, יותר טוב משחשבתי״ הודתי ״שמחה בשבילך״ היא אמרה וחזרנו לשבת על קצה המיטה שתינו, ״צחקנו והרבה״ אמרתי לה והיא הוציאה פרצוף משונה, אחרי זה המשכנו לדבר כבר על נושאים אחרים אבל הלילה של אתמול לא יצא לי מהראש. ״את עשית כבר?!״ שאלתי למרות שלא היה לי ספק כל כך, ״אמממ אולי?״ היא ספק ענתה ספק שאלה.
״ירעה ספרי לי כבר״ אמרתי והבאתי לה מרפק בצד, ״לא מעניין כל כך״ היא אמרה עם חיוך קטן, ״סתמי כבר ושפכי את הריכולים״
״לא לא זה לא מעניין, זה היה גם ממזמן ועכשיו אנחנו מדברות עלייך״ היא אמרה.
״יואו ימעצבנת טוב״ אמרתי לה באדישות.
אז אחרי כמה שעות כבר דנית הלכה ואני הכנתי שיעורים. ״איף אני כל כך שונאת מתמטיקה״ אמרתי לעצמי שפתחתי את ספר הלימוד, זה אני מצליחה בלימודים לא אומר שאני אוהבת ללמוד, אבל מתמטיקה תמיד עשתה לי חיים קשים, אוף.
״מאי עוד מעט נזמין לנו אוכל״ נתי צעק מחדרו, ״טוב״ אני צעקתי חזרה ומיהרתי לסיים את מה שהיה לעשות.
•לאחר חצי שנה•
אז מה עבר עלי בחצי השנה הזאת? וואו.
אני וקובי ביחד ואנחנו הכי שמחים שיש,
נתנאל ודנית לפני כמה חודשים התחילו לחזק את הקשר בניהם ואני מקווה שיצא מזה משהו בשבילם.
הלימודים בסדר, כיתה יא היא ממש קשה אבל אני נותנת את כל כולי בשביל להצליח.
החברים, אנחנו תמיד ביחד ואין אפילו אפשרות להפריד בנינו, אפשר כבר להגיד שחצי בצפר זה החבורה שלנו.
אבא שלי, הוא ממש השתפר, הוא מצא עבודה במשרד אבטחה והוא די מנהל שם את העניינים, אני שמחה שהוא הצליח לצאת מכל הבלאגן.
אני הכי שמחה שיש שהעניינים הפכו להיות כמו שהם עכשיו.
אני באמת שמחה עכשיו.
אני מתנצלת על האיחור, לא היה לי זמן לכתוב או לעלות משהו.
אבל הפרק הבא, שדרך אגב עולה עוד כמה דקות, הולך להיות ממש טוב (אני מקווה).
בקיצור, הרבה הולך להשתנות בפרקים הבאים.
אני מאחלת לכולכם שנה אזרחית מושלמת ובהצלחוש.
כמו תמיד אם אהבתם תגיבו ותצביעו, לאב יו ❤️
YOU ARE READING
סיפור ערסים - קובי ומאי
Romanceמאי עברה עם אביה ואחיה לחולון לאחר שאמה נפטרה, היא כעת צריכה להתרגל למציאות חדשה בעיר חדשה, וקובי הילד הבעייתי והערס של השכונה פוגש בה. מה יהיה? איך יהיה ? תגלו הכל בפנים
