סיפור ערסים - קובי ומאי

פרק 5- מה קורה לי

*קובי בתמונה*

״אז מה לעזאזל הלך כאן הרגע?״ שאלתי את הבנות,
״אני חושבת שיש רק מישהו אחד שיכול לתת לנו תשובה מאי..״ דנית אמרה וקמה ממקומה.
״לאן זה?״ ירדן שאלה
״לתשובה! בואי מאי״ היא קבעה.
היא הלכה מהר, ואני אפילו לא הבנתי לאן, מה היא רוצה לשאול את קובי? הוא ניראה לי השתגע עכשיו ככה שלא ניראה לי שהוא יענה לנו עכשיו.
״הנה התשובה שלך״ היא אמרה בקול גדול ונחוש.
״נתנאל עשית משהו?״ שאלתי בתמימות, רוב הסיכויים שזה הוא אבל מה למה איך, לפעמים אני ממש לא מבינה אותו.
״מה עשיתי?״ הוא ענה והרים את הגבות שלו,
״לא משנה עכשיו אין לי כוח לזה קבעתי והלכתי מהמקום, עזבתי אותם ופשוט הלכתי אני עדין לא הבנתי מה בכלל קרה עכשיו. הלכתי לכיתה שלי העדפתי להתעסק בזה.
אחרי כמה דקות דנית נכנסה לכיתה באיחור אחרי המורה היא התיישבה בכיסא שלה ונתנה לי פרצוף, ואני פשוט התעסקתי בשיעור לפעמים צריך לפשוט לא לחשוב על שברים מסובכים כדי לא לסבך את עצמך.

בסוך בשיעור דנית באה למקומי ואמרה ״אתם צריכים לדבר, את ונתי אני בטוחה שבוא קשור״.
״וזה למה?״ למרות שהאמנתי לה ואני יודעת שזה כמעט בטוח שאלתי,
״כי את יודעת שהוא שונא אותו והוא עכשיו גם לומד פה אז מה עוד יכול להיות?!״ היא אמרה עם מבט כואב
״כן, אבל בעם הקודמת את הערבית אותו במשהו שלא קשור אליו בכלל!״ אמרתי בטון כועס
״מה זה קשור להיום מאי״ היא הרימה את הקולה
״טוב בסדר״ אמרתי ביאוש וסידרתי את השולחן שלי.
המורה כבר בגביע ולא היה לי כוח לשום דבר אז עוד פעם העדפתי להתרכז בדבר אחד- השיעור.

״משוחררים״ המורה אמרה לאחר שהוא לקח לנו עוד 6 דקות מההפסקה.
הלכתי לכיוון המחשה אמרתי לעצמי שכבר עדיף לי לבדוק מה קרה באמת והאם באמת נתנאל שוב פעם התערב בחיים שלי.
״אתה יכול לבוא שניה״ אמרתי לו
״כן שניה״ הוא אמר ולקח שכטה אחרונה מהסיגריה שלו וזרק אותה.
ישבנו רחוק במקום שבקושי היו בו אנשים, ״אתה מוכן להגיד לי מה קרה?״ שאלתי אותו
״מה קרה? הוא אמר נחוש בתשובה שלו
״ נו תפסיק לעשות את עצמך, אני יודעת שהיה משהו איתך וקובי, זה לא כל כך קשה להבין אתה יודע. ביום הראשון שאתה מגיע לבצפר פתאום הוא בא אלי משום מקום ואומר לי דברים מפגרים ורץ כמו מפגר לכיוון שלי״ אמרתי עם פרצוף עצבני.
״ אה זה, כן דיברתי איתו תקשיבי אני שמעתי על מהשבו שקרה במסיבה של רועי וכבר גיליתי כל מה שהלך שם״ נתי הסביר
״מה?״ קטעתי אותו
״כן, הקיצר אני יודע וגם אני יודע שהקובי הזה הוא מניאק, הוא בן זונה שפגע בך וחשב שאת איזה סתם מישהי ואין דבר כזה אני יתן למישהו לפגוע בך ככה״ נתנאל המשיך.
״ אוקיי אבל עוד פעם אתה שוב מתערב בחיים שלי בדברים שלא קשורים אליך בכלל, זה מעצבן וזה שאתה עוד בטח הרבצת לו או לא יודעת מה עשית לו למה אתה כל הזמן עושה את הדברים האלו״ המשכתי את דברי,
״אני יודע שאני ממש מעצבן לפעמים חיים שלי אבל מה אני יעשה אין מצב בחיים שאני יתן אפילו לזבוב לפגוע בך! אני תמיד ישמור עליך את כבר היית אמורה להתרגל לזה ימכוערת״ הוא אמר וחיבק אותי.

אני לא ידעתי כבר מה לחשוב, מה שקרה עכשיו פשוט הציף אותי ברגשות של שנאה וכאב גם על קובי וגם על אחי.

הלימודים כבר הסתיימו ואני העדפתי ללכת ברגל לבד, לא היה לי כוח לאפחד.
הגעתי הביתה ואחרי שעה גם נתנאל אז עליתי לחדרי וישכבתי על מיטתי.
אחרי 90 דקות של מוזיקה וטוויטר קיבלתי הודעה-
הודעה מאת: קובי לוי: ״ילדה״
וואט דה פאק אמרתי לעצמי. החלטתי לענות, די מהר- רק אחרי חמש דקות
״אה?״ שלחתי לו
והוא ענה מיד
"אני רציתי לבקש סליחה באמת אבל.." הוא שלח
מה יש לו זה
״בגלל אחי?..״ שלחתי בלי לחשוב פעמיים
״הלוואי וזה היה רק בגללו, אני יכול לספר לך אבל לא עכשיו״ הוא רשם
מה הוא רוצה ממני אני מתחילה להילחץ.

״מה שתגיד״ יבשתי אותו
אחרי כמה דקות הוא שלח לי עוד הודעה
״תקשיבי אני יכול לראות אותך היום? אל תדאגי אני לא יעשה לך כלום אני פשוט רוצה לדבר..״
״אני יתקשר בערב, תעני״ הוא רשם וכבר סיימנו לדבר.
מה יש לכולם פה! או שהם חארות בני כלבים או שהם מלאכים מטונפים.

לא סיפרתי לאפחד שדיברתי עם קובי, במיוחד לא לנתי כי אז אני יודעת איך זה יסתיים.

הגיע הערב וניסיתי לא לחשוב על השיחה הזאת, בקושי דיברתי עם אנשים היום, לא עם הבנות ולא עם המשפחה, או מה שנשאר ממנה.
ישבתי וראיתי טלוויזיה והשעה כבר הייתה 22:00 ידעתי שזה סתם בצחוק, כנראה שהיה לו ממש משעמם.
המשכתי לבוא טלוויזיה עד 00:00 והתארגנתי לישון.

שמתי לב שכבר שעה הייתי בפלאפון ומאוחר אז הלכתי לישון.

~בבוקר~

קמתי עייפה מתמיד וכרגיל דבר ראשון בדקתי את מה פספסתי בלילה בטוויטר ובווצאפ.
״מה״ הוצאתי מפי בקול שבור מהשינה,
הודעה מקובי לוי : מה ישנת

שיהיה לכולם עצמאות שמח! תהנו ❤️
מקווה שאהבתם, תגיבו ותצביעו תודה לכם קוראים 😊