28 - זה לא ישבור אותנו

3K 136 6
                                    

אז סיימתי לכתוב הפעם די מהר, הנה הפרק :

הכל נהפך למטושוש פתאום, לא ראיתי כלום. הרגשתי רק כאב עז בבטן והרגשתי את עצמי נופל.
כאילו ראיתי רק שחור וקולות מוזרים ולא מובנים ברקע, הכל קרה ממש מהר.

״קוביייי!!!״ צרחתי את נשמתי שראיתי והבנתי מה קרה, הראש שלי לא תפקד אבל בלי לחשוב אפילו הרגליים שלי פעלו לבד, אני רצתי אליו.
כמו משוגעת, למרות שהוא היה 40 מטר ממני.
כמעט נפלתי ששמתי לב שהראש שלו נחבט ברצפה, לא היה אפכת לי מכולם הפשוט, הרמתי את הראש שלו והנחתי את ראשו על הירך שלי והתחלתי ללחוש לו באוזן לאט, ״קובי? אתה שומע אותי? הכל בסדר, מיד יבוא אמבולנס ואתה תעבור את זה כמו גדול. אל תדאג חיים שלי אני פה איתך, רק תישאר ער״ אמרתי ובזמן שעצרתי את הדימום הכבד שלו מהבטן.
אני לא חשבתי דבר כזה יקרה בחיים, ועוד עכשיו, פה בבית ספר.

״אריאל!״ קראתי לו אבל לא צרחתי, סימנתי לו להתקרב אלי, ואמרתי לו להזמין אמבולנס.
שאר הבנים הרחיקו את הבן זונה הזה שדקר אותו.

ראיתי איך כולם מתקרבים לכיוון של קובי ופשוט רציתי להרוג אחד אחד, שיעופו מפה, קובי המשיך לנסות להשאיר את העניינים שלו פקוחות, ידעתי שאני לא יכולה לזוז כי כל תזוזה שלי תשפיע עליו.

הוא התייסר מכאבים וניסה להיראות חזק, זה כואב לו מאוד, אבל כואב לו שהוא שכולם בוחנים אותו במצב כזה משפיל, אני מכירה את המוח שלו.

״בבקשה תעיפי את כולם מפה״ אמרתי לדנית והיא עשתה בדיוק כך, היא העיפה את כל הילדים שהתחילו להתקבץ סביב האירוע, עידן ואריאל עזרו לה עד שנשארנו 7 ילדים והמורים התחילו לרוץ לעברנו.

״האמבולנס בדרך המנהל, אני אודה לך אם עכשיו לא נדון במה שקרה אלא נתמקד במה שקורה כרגע״ וסימנתי עם ראשי על גופו של קובי.

״כן..״ המנהל אמר עם חוסר מילים, אפחד לא ידע שדבר כזה יקרה, אולי חוץ מהבן שרמוטה הזה שעשה זאת.

האמבולנס הגיע, הם הרימו את קובי על האלונקה, הוא צרח מכאבים, אך לשנייה לא עזבתי לו את היד.
״קובי הכל היה בסדר חיים שלי״ אמרתי לו והסתכלתי לו עמוק בעיניים, הוא הגביר את האחיזה שלו בידי.
״תשארו כאן, רק מאי וגלעד הולכים לבית חולים״ המנהל אמר והתלחשש עם גלעד.

זה היה ברור שאני אעלה עם קובי לאמבולנס, אני לא הולכת לעזוב לו את היד עד שהרופאים ירחיקו אותי.

הפרמדיקים והצוות של מד״א היו די מהירים וישר עלינו על האמבולנס, רק ליתר בטחון בדקתי שהפאלפון שלי עלי והמשכתי להחזיק את היד של קובי עם שני הידיים.

סיפור ערסים - קובי ומאיWhere stories live. Discover now