"את חושבת שזה יפה?" שאלתי את דנית, היינו בקניון. "זה ממש יפה, מטומטמת תפסיקי לפחד, הוא יאהב כל דבר שתביאי לו". "כן בטח" מלמלתי לעצמי. מחר זה היום הולדת של קובי, ואני כבר שעה מחפשת לו איזה בגד יפה שהוא יאהב.
"מאי זה כבר החולצה החמישים שאת רואה, את יודעת שזוהי החנות האהובה עליו. תבחרי כבר ובואי" היא אמרה, היא צודקת אנחנו פה כבר שעה. "טוב בואי חזרה לשם" אמרתי והצבעתי על המעבר שהיינו בו קודם.
הגשתי למוכרת את הפריטים שקניתי ושילמתי, לאחר מכן הלכנו לקנות גלידה כי דנית לא הפסיקה לחפור על הרצון העז שלה לגלדיה היום.
שהגעתי הביתה הנחתי את השקיות בחדר ונשכבתי על המיטה, אני מרוסקת. באמת שהלכתי היום כל כך הרבה, אני מקווה שהוא יאהב את זה. וקובי ממש מצפה ליום הולדת שלו. הוא כבר התחיל לספור את הימים לפני שלוש חודשיים.
הוא רצה לחגוג בלופט, וככה יהיה. כל החברים שלו יגיעו ואני כל כך מחכה לראות אותו שמח שם.
הבוקר דיברתי איתו, והוא עובד היום עד מאוחר, למזלי זה היה וטוב כי הוא היה מת מעייפות, אני מתחננת ללכת אליו ב12 והעיר אותו, יותר נכון לקפוץ עליו ולקוות שהוא יקום. דיברתי גם עם אמא שלו, וככה היה לי מפתח למקרה שהיא תרדם. בנתיים החלטתי שכדאי שאני ארח איזה תנומה קטנה שאהיה עם אנרגיות ללילה.
שקמתי ראיתי שהשעה כבר 7, התחלתי להילחץ. קובי אמור לחזור הביתה בדיוק עם 3 שעות ולי נשאר ולי נשאר 4 שעות לכל ההכנות. מהר התחלתי לעטוף את המתנות. זה היה סיוט, למרות שיש לי כישורים טובים בעטיפה, זה היה מעצבן.
אחרי שסיימתי עברתי להכין את הברכה. עבדתי עליה כל כך הרבה, וסיימתי לכתוב אותה לפני רק אתמול. אני לא רציתי לשלוח לו אותה בהודעה או משהו כזה. לדעתי לכתוב אותה על דף בכתב שלי עם הדברים שאני אוסיף.
אז כן זה לקח הרבה זמן אבל היה שווה כל שנייה. לאחר מכן נשאר לי כמה דברים אחרונים לארגן, מיד שסיימתי רצתי למקלחת, נשאר לי שעתיים, בקושי.
"שיט" קראתי שנזכרתי שאת הדבר הכי חשוב עוד לא עשיתי. וזה היה לבד עם קובי. אני הרי צריכה לברר איפה הוא ומה הוא מתכוון לעשות.
"היי חיים שלי" התקשרתי אליו, "אה יפה שלי" הוא החזיר. "מה איפה אתה? עדין בעבודה?" שאלתי, "כן כוסאמק אני יוצא מפה עוד איזה שעה, שעה וחצי משהו כזה" הוא ענה. "אוי, אל תדאג מחר נפנק אותך" אמרתי. הוא הצתחקק והמשיך, "יאללה אני חייב לעוף יפה שלי אני אדבר איתך אחרי זה".
"ישש" קראתי אחרי שסיימנו את השיחה. ונכנסתי להתקלח.
התייבשתי, התלבשתי והתארגנתי. "נתי!" קראתי מהחדר שלי, "מה" הוא ענה אחרי כמה שניות. "תתלבש עוד מעט יוצאים" אמרתי, הוא צעק טוב ואני כבר הכנתי
YOU ARE READING
סיפור ערסים - קובי ומאי
Romanceמאי עברה עם אביה ואחיה לחולון לאחר שאמה נפטרה, היא כעת צריכה להתרגל למציאות חדשה בעיר חדשה, וקובי הילד הבעייתי והערס של השכונה פוגש בה. מה יהיה? איך יהיה ? תגלו הכל בפנים
