•נקודת מבט מאי•
כשקמתי כבר היה ממש מאוחר, כנראה שהייתי ממש גמורה שישנתי הרבה.
שמעתי את נתי קורא לי לבוא לאכול, ״וואי רק קמתי רגע״ צעקתי מהחדר. שהגעתי למטבח ראיתי את אבא ונתי יושבים והתיישבתי גם אני באחד מהכיסאות.
״בוקר ישנונית״ אבא אמר לי, חייכתי והודעתי להם שעדיף שאלך לשטוף פנים קודם. אז הלכתי לאמבטיה כדי שהתחיל את היום טוב.
שחזרתי ישבנו לאכול סוף סוף, אני לא כל כל אוהבת לאכול ממש שאני קמה אבל הפעם הייתי רעבה.
אחרי האוכל הייתי חייבת איזה מקלחת צוננת, גם ככה עדיין הייתי חצי מתה, עדיין. אחרי זה התלבשתי, בלילה קבעתי עם קובי שנדבר, אקגנתי את עצמי ויצאתי מהבית. "את לא רוצה שאסיע אותך?" נתי קרא מהחלון, "לא תודה חיים שלי" אמרתי לו והמשכתי בדרכי.
חשבתי על מה נדבר אבל כל פעם עלה לי לראש משהו אחר וזה הסיח את דעתי ממש. אז החלטתי שעדיף שאשמע מוזיקה וזהו.
אחרי הליכה לא ארוכה במיוחד הגעתי, שלחתי לקובי הודעה גם שאני בחוץ, הוא שלח לי 'תכנסי' וזה מה שעשיתי.
דפקתי על דלת ביתו אבל דפיקות הלב שלי פעמו חזק יותר מכל דבר, ידעתי שהיכול להיות שזה היה הסוף ושאני צריכה לקבל את זה אבל עדין, קובי היה, ועדיין יהיה חלק גדול ממני.
"היי" הוא אמר בקול שקט, הקושי יכולתי להגיב, אבל הוצאתי "היי" בדיוק כמוהו, הוא הוביל אותנו לחדר שלו, אמו עבדה הבוקר, זה עדיף. ישבנו שנינו, כל אחד תופס לו צד על המיטה שלו, ויושב. "לשתות משהו?" קובי שאל רק הזזתי את הראש בשלילה ושחקתי אצבעות שלי.
"מה קורה פה" קובי אמר, עד כדאי כך הוא לא מבין, "אתה באמת לא מבין קובי?" הוא עשה פרצוף מוזר, "כן מאי תסבירי לי לפני שאני משתגע כי זה לא נראה טוב מידי מנקודת מבט שלי" הוא אמר ואני כמעט נשברתי, החזקתי את עצמי חזק, רק עוד קצת מאי, אמרתי לעצמי.
"אני הולכת להביא לי מים" אמרתי וקמתי, עזבתי אותו בחדר, מזגתי לעצמי מים, שתיתי את הכוס המלאה, ואז מזגתי לעצמי עוד, ולקחתי אותה איתי לחדר, "קובי.." אמרתי, הוא רק הסתכל עלי ולא אמר כלום, "אני צריכה שתבין בעצמך, אני לא יכולה להגיד את זה" אמרתי. אני לא יכולתי להוציא את המילים האלו מפה שלי, ואני יודעת שקובי לא דפוק, הוא רואה מה קורה פה.
"את לא רצינית נכון" הוא קם, "את פאקינג באה לפה ושנינו יודעים למה, ואת אומרת לי שאת לא יכולה לעשות את זה?" הוא הפסיק רגע לדבר ואז פשוט התחיל לצעוק, "מאי את לא יכולה לעשות דבר כזה, או שאת עושה את זה או שאני לא יודע מה, זה ברור שזה לא יבוא ממני."
ישבתי קפואה, לגמתי עוד קצת מים ופתחתי את הפה, "מה אתה רוצה ממני קובי, המערכת יחסים הזו הייתה הרסנית, לפחות החלקים שנינו יודעים עליהם, אני לא מצפה ממך שתבין, כי אני לא עושה את זה לטובתי, אני אוהבת אותך ותמיד אתה תהיה בליבי, אבל אי אפשר להמשיך את זה!, לפחות לא עכשיו." העצב בדיבור היה ברור אצל שנינו, אבל הדבר כבר נעשה, וגם אני חושבת שזה הכי טוב לשנינו.
"זהו, את מוותרת על הכל?" אני כבר התחלתי לבכות, "אתה חושב שקל לי?! לא קובי, בכלל לא קל לי. ואם אתה חושב שלהאשים אותי יקל עליך אז בבקשה, אבל אני לא אנחנו שנים ולא אחד, ושנינו חווינו את האותו הדבר, אתה יכול להגיד לי שאנחנו ממשיכים קדימה? אני אומרת את האמת הכואבת קובי, אני לא רואה דרך להקל על זה כי אין. זה קשה אבל אין מה לעשות אני לא רוצה להכאיב לך יותר וגם לא לעצמי." קובי ישב על קצה המיטה, והתחיל לדמוע.
"אל תעשה את זה יותר קשה, בבקשה" אמרתי לו והחזקתי לו את היד. "אי אפשר לא לעשות את זה קשה מאי, זה לא יכול להיות קל אף פעם." הוא אמר, אני לא יכולתי כבר לראות מרוב דמעות שזלגו מעיני, הוא החזיק לי חזק ביד.
הבנו שעלינו לקבל את הגורל הזה, שאין דרך חזרה או משהו שיכול לתקן את המצב שהגענו אליו.
"אני מצטערת קובי" אמרתי עדין יושבת שם ומחזיקה בידו. "קובי שהניח עלי את הראש שלו, למרות שזה קשה שככה אנחנו בסוף הדרך, עדין לא יכולים ללכת אחד מהשני, אבל זה מה שמחזק אותנו כרגע.
"זה סוף הסיפור בשבילנו, אבל הדרך שלך ממשיכה" קובי אמר וחיבק אותי חזק, "את חזקה ואת תמשיכי תמיד לשגע אנשים" הוא אמר וצחק טיפה, שמחתי קצת לראות אותו מחייך.
ישבנו ככה כמה דקות פשוט בשקט, כל אחד פרק את מכסת הדמעות שיש לו, עד שקמתי ממקומי, והעדפתי ללכת עכשיו לפני היה יותר מאוחר.
"קובי, אני בחיים לא אשכח אותך, ואתה יודע את זה, ותמיד היה לך חלק בתוכי, שמור רק לך. יאללה לך תתפרע לך" אמרתי עם חיוך. הוא קם וחיבק אותי פעם אחרונה, הוא נשק לי ללחי. "להתראות" הוא אמר ויצאתי מהחדר.
פתחתי את דלת ביתו וסגרתי.
בדרך הביתה לא יכולתי שלא לשמוע שירים. הכאבתי לעצמי יותר על מה שעשיתי. אני יועדת שאני לא הייתי בסדר לפעמים, אבל אי אפשר לתקן טעויות שנעשו. אני שמחה על החלק הזה בחיים, שלימד אותי מזה אהבה אמיתית וכנה משני הצדדים.
הדרך נראתה ארוכה יותר משהלכתי בעבר.
שהגעתי הביתה נשכבתי על המיטה והתפללתי שהיום הזה כבר יגמר.
YOU ARE READING
סיפור ערסים - קובי ומאי
Romanceמאי עברה עם אביה ואחיה לחולון לאחר שאמה נפטרה, היא כעת צריכה להתרגל למציאות חדשה בעיר חדשה, וקובי הילד הבעייתי והערס של השכונה פוגש בה. מה יהיה? איך יהיה ? תגלו הכל בפנים
