לא כל כך הצלחנו לישון כל כך, כי איזה שעה ומשהו התעוררנו לצעקות של נתי ודנית. "רגע!" קובי צעק ומיד קמנו שנינו לפתוח להם את הדלת, "זונות" דנית אמרה לנו. לא יכולתי שלא לצחוק מהמחשבה שהם היו תקועים שם.
"לפחות נהנהתם?" קובי שאל, "בבקשה אל תענו על זה" קטעתי אותו, העדפתי לא לחשוב על מה שקרה שם. "בואנה, לקח לנו בכל זמן להבין שהיינו תקועים שם סתמו, רק דיברנו" נתנאל הסביר.
ישבנו בסלון כולנו, "טוב מה עכשיו?" שאלתי. "דנית את נשארת לישון?". היא חשבה על זה רגע והנהנה בראשה. בנתיים קובי הלך לשתות משהו מהמקרר ודנית הלכה לשירותים. "היה משהו מעניין?" שאלתי עם חיוך. "אני לא מתכוונת למה שאתה חושב" המשכתי, "אני לא חושב, אבל היה נחמד. באמת שלקח לנו איזה חצי שעה עד שבכלל שמנו לב. ואז בכלל דנית הייתה עייפה, היא נרדמה וקמה אחרי ארבעים דקות ואני נשארתי ער אבל דיברנו הרבה ונראה מה היה" הוא אמר והחיוך שלי התרחב, אני ממש שמחה שהם מסתדרים עכשיו.
הם כבר חזרו ואני הכנסתי לדנית את הספה, למרות שאני מקווה שהיא תלך לנתי.. "לילה טוב" אמרתי לה והלכנו לחדר. אני כבר הייתה עייפה מתה,
נשקתי לקובי ונרדמתי.
•נקודת מבט נתנאל•
״לילה טוב״ מאי אמרה לדנית והלכה לחדר שלה עם קובי, אני הלכתי לשתות משהו במטבח וראיתי את דנית משחקת לה בפלאפון בספה. היה לה כרית שמיכה וכל מה שהיה הייתה צריכה לידה. אבל כאילו אני מקווה שהיה לה נוח שם.
״לילה טוב״ אמרתי לה בקול חלש והלכתי לחדר שלי. נשכבתי על המיטה והייתי כבר די עייף את האמת אבל לא הצלחתי לישון, כל מה שקרה הערב רץ לי בראש, במיוחד השיחה שלי עם דנית.
דיברנו כל כך הרבה, על כל כל דברים שונים. על העתיד, מה היא תעשה אחרי בית ספר, אני והצבא, לא משנה לאיזה נושא הגענו, לא היה רגע משעמם. לשנינו היה מספיק דברים להגיד אחד לשני. דיברנו גם על מה שקרב בינינו, הנשיקה שממנה כבר עבר מליון שנה וכל מהשניה לפני כמה שעות.
דנית בחורה ממש יפה, ואני והיא מסתדרים נהדר, לפחות ככה אני חושב. אני מקווה שאולי שהמשהו הזה יעבוד, בעזרת השם.
כבר עברה חצי שעה מאז שנכנסתי לחדר, וכל הבית היה שקט, כנראה שכולם ישנים. קמתי מהמיטה שלי ויצאתי מהחדר, רציתי לבדוק מה קורה עם דנית אבל לא הצלחתי לראות כלום כי רק הראש שלי יצא והייתי צריך ממש להתקרב בשביל לראות אם היא נרדמה.
״נתי?״ שמעתי קול חלש לוחש, ״היי״ אמרתי לדנית. והתקרבתי לספה. ״תהייתי בכלל אם תצליחי להירדם על הקרש הזה״ אמרתי והיא גיחחה, ״זה בסדר״ ענתה.
״אם את רוצה את יכולה לישון במיטה שלי ואני ארדם פה״ אמרתי, היה לה פרצוף נדהם והיא ישר סירבה, ״אל תתביישי זה בסדר לי לא אכפת״ המשכתי.
״לא משוגע אתה לא תירדם פה במקום בחדר שלך תרגע״ היא אמרה, ״אז תבואי לישון אצלי, זה ספה חרא, אל תדאגי לא אעשה לך משהו״ אמרתי, נשמע כמו אנס. ״השם ישמור זה לא יצא טוב מצטער. הבנת אותי״.
היא צחקה, ״אחח עד מתי נתי״ היא אמרה וקמה מהספה. עזרתי לה לקחת את הכריות וסידרתי אותם על המיטה שלי. ״את בטוחה שאת לא רוצה שאני אשן על הספה?״ היא גלגלה לזה עיניים ״תפסיק, גם ככה לא נעים לי לקחת לך חצי מיטה״ צחקתי והיא ישבה על המיטה.
וככה היה אני שכבתי על הצד שלי והיא תפסה את מקומה, אני לא רציתי לגרום לה לאי נוחות אז שכבתי על הגב.
עבר כבר זמן ועדיין לא נרדמתי, ודנית כבר הייתה בחלום החמישי. נרדמתי על הצד וסוף סוף אחרי כמה זמן נרדמתי.
״בוקר״ קול לחש, ״בוקר״ אמרתי באותה רמת עייפות, אם לא יותר. אני לא רגיל שיש מישהי ישנה לידי, עבר הרבה מאז הפעם האחרונה שזה קרה.
הזזתי מעלי את השמיכה וקמתי מהמיטה, לא ידעתי כל כך האם לשאול אותה משהו עכשיו אם לא, העדפתי לצאת, שמאי כבר תעזור לה עם מה שהיא צריכה או רוצה.
הלכתי לשירותים להשתין ולצחצח שיניים, לא באותו הזמן כמובן. שסיימתי שמתי לב שקובי ומאי עדיין ישנים וחזרתי לחדר.
״כולם ישנים, את רוצה להמשיך לישון או לאכול משהו?״ שאלתי את דנית שהייתה חצי ערה.
״אתה לא עייף?״ היא שאלה מתחת לשמיכה, ״אחושרמוטה״ עניתי, אני עוד שניה נופל מרוב עייפות. ״נו אז תחזור לפה כבר״ היא אמרה. אני הרגשתי לא בנוח כי לא רציתי לגרום לה להתרחק ממני, וגם לא רציתי לקחת דברים מהר מידי. אבל כל כך רציתי לחבק אותה.
נכנסתי חזרה למיטה ושמתי את השמיכה מעלי, ועצמתי עיניים ישר, בתקווה שלא אעשה משהו שאני אתחרט עליו.
פרק של שבןע שעבר 😔 אני מצטערת שלא יכולתי לעלות.
מקווה שתאהבו מצפה לשמוע מה אתם חושבים.
יום שישי פרק חדש בעזרת השם 🙌🏽
אוהבת💕
YOU ARE READING
סיפור ערסים - קובי ומאי
Romansaמאי עברה עם אביה ואחיה לחולון לאחר שאמה נפטרה, היא כעת צריכה להתרגל למציאות חדשה בעיר חדשה, וקובי הילד הבעייתי והערס של השכונה פוגש בה. מה יהיה? איך יהיה ? תגלו הכל בפנים
