סיפור ערסים - קובי ומאי

שיחת הבלים: מאי VS דנית

״מה״ היא כתבה לי אחרי כמה דקות, חשבתי שהיא לא תענה כל כך מהר. אבל לא הבנתי את התשובה שלה. עד שחשבתי על מה להגיד, היא המשיכה לכתוב אז העדפתי לחכות.

״אני לא מבינה אותך לפעמים, באמת. את מתעלמת ומתרחקת ואז פתאום משום מקום מצטערת? מה עובר עלייך״ היא שלחה לי,
היא די צדקה את האמת.
״אני יודעת שזה לא מובן, אבל אני רוצה לחזור לדרך הישר, אני מעדיפה לדבר איתך פנים מול פנים דנית״ שלחתי לה והיא ישר נכנסה לשיחה.

דנית: אוקיי
מאי: מתי את יכולה?
דנית: לא יודעת
מאי: מה לא יודעת, דנית נו בבקשה תנסי להבין אותי קצת.
דנית: אני ניסיתי, באמת שבהתחלה ניסיתי כל כך לתמוך ולעזור לך אבל את כל כך דחית אותי ממך שכבר כל חשק שהיה קיים בי לעזור לך פשוט יצא
מאי: אז מה את מנסה להגיד פה?
דנית: מאי דברי כבר, מתי את רוצה להיפגש, נדבר וזהו.

הרגשתי כל כך רע כרגע. גם על איך שהתנהגתי וגם על התגובות שקיבלתי.

מאי: עכשיו.
דנית: 6 אני אתקשר אלייך שאני למטה.
מאי: אוקי.

יש עוד חצי שעה עד השעה שש, הלבשתי בנתיים כי תיארתי לעצמי שהיא לא תרצה לשבת בבית.

״אני יורדת״ ישר פלטתי שדנית התקשרה. ״בואי״ היא אמרה שראיתי אותה, האווירה בנינו הייתה כל כך קרה.
ישבנו בגינה ציבורית קטנה, לא היו בה אנשים. רק מידי פעם אנשים עברו עם הכלב שלהם.

״אני אתחיל״ אמרתי שהתיישבנו על ספסל. היא רק שתקה והסתכלה עלי.

״מההתחלה, אז אחרי שקובי השתחרר, הרגשתי ממש מוזר, אני לא יודעת למה או מה גרם לכל התחושה הזו בדיוק אבל זה קשור לזה שאת היית ביחד עם קובי, וזה לא רק המחשבה על זה שהיית איתו בעצמך. זה יותר המחשבה של ׳מאי לוקחת חברים׳ הרגשתי רע עם עצמי. וכן אני היה כנה גם היה לי מוזר לחשוב על שניכם אינטימיים״ אמרתי ובלעתי את הגוש בגרון, היא הרימה את הגבות, אבל בלי יותר התפעלות.

״הגעתי למצב שהרגשתי כביכול מלוכלכת אחרי הייתי נפגשת איתו, רציתי הפסקה, רציתי לחזור להרגיש נורמלי אבל תמיד שדיברתי על זה עם קובי אז זה גרם רק למריבות. אני יודעת שאולי זה יראה לך מוזר ההתנהגות שלי אבל לא יודעת המוח שלי פועל מאוד מוזר, הריבים האלו אכלו אותי מבפנים ואז לפני כמה שבועות פשוט הבנתי״ עצרתי לשנייה, לא ידעתי אם אני מוכנה להודות בזה עדיין, אם אני בכלל מוכנה לדבר על זה.

״אז לפני שבועיים, רבנו ממש. והטחתי בו בפנים שעדיף שניקח הפסקה, או בכלל שניפרד, כי הבלאגן הזה עושה רע רק לשנינו, הוא כעס, אבל לא השארתי לו ברירה אחרת ופשוט הלכתי. אחרי שהלכתי הביתה, שתיתי, שתיתי כל כך הרבה שאפילו הרצפה הייתה בעלת יותר כבוד, אני לא יודעת למה זה יצא ממני, והסיפור הזה כבר את יודעת, ניראה לי כמעט כולם״ אחרי שהפסקתי לדבר אני התחלתי לדמוע והיא התחילה לדבר.

״את באמת השתגעת, הרגשת מלוכלכת אחרי שנפגשת איתו? מה עובר לך בראש מאי באמת אני אומרת לך. זה לא את, זה לא מאי שאני מכירה, שפשוט הולכת ומשתגעת או שפתאום מחליטה לעזוב את כולם מאחור, ועזבי את מה שעשית עכשיו, כאילו אוקי מזה עוד יכלת לצאת בסדר איכשהו, אבל מה הקטע שפשוט ניתקת קשר עם כולם, עוד לפני שדיברת עם קובי, השארת אותי מאחור, עזבת אותי כאילו אני עשיתי לך משהו רע, גם אם היה לך קשה לראות אותי אחרי שגילת שהייתי איתו אוקי, סבבה, בואי תגידי לי לפחות, דברי תוציאי, אבל לא שמרת הכל לעצמך. תשאי בתוצאות״

״זה מה שאני מנסה לעשות, דנית. אני לא יודעת מאיפה להתחיל לכסות על מה שעשיתי אבל התחלתי ממך, זה הדבר היחידי שאני יודעת עכשיו. תבחרי לסלוח לי ולהבין, אני אשמח ואודה לך. תבחרי להתעלם ולהמשיך הלאה אני אבין אבל זה יכאב לי יותר״ אמרתי בלי להפסיק להסתכל לה בעיניים.

״אני אשמח לסלוח לך על כל החרא שהבאת לי בזמן האחרון, תודה מאי חדד זה היה נהדר״ היא אמרה עם כל הציניות שבעולם.
״מה את מצפה, שישר אני אסלח לך על זה שהוצאת אותי רעה, והתייחסת אלי כמו זבל? אני לא יודעת כמה זמן יקח לי אם בכלל. אבל אני לפחות אומר לך בפנים, אני לא אתרחק ואעלם ממך. אני בנתיים לא יודעת מה לענות לך. אבל לפחות אני שמחה שדיברנו״ היא אמרה וקמה, הסתכלתי עליה מלמטה, ישובה על הספסל. כואבת ומבינה מה גרמתי בכלל.
״תודה״ אמרתי לה וקמתי והלכנו כל אחת לדרכה, חזרתי הביתה.
נאנחתי, למה אני כזאת מטומטמת.
הלכתי לישון, מקווה לטוב, רק טיפה.

אז פשוט התחלתי לכתוב וזה מה שיצא.
זה לא פרק!
זה המשך לפרק הקודם, מיני פרק כזה.
הפרק הבא יעלה בסופש, כרגיל.

החלטתי לצ׳פר אותכם😙
מקווה שאהבתם.
דרך אגב מה שמאי עשתה, אין לי רעיון מוצק ל״דבר הזה״ אבל ישלח כיוון. אם הרעיון יש לכן רעיון נחמד שאהבתי אז אולי אכתוב אותו ואתן לכן קרדיט😬
אז תהנו מיום חופש אחרון שלכם
אוהבת ❤️❤️

(מי שהגיע עד לפה תגיבו דייזי😂 (השם של הכלבה שלי, רנדומלי לחלוטין))