טוב אז שבוע שעבר לא העלתי מכמה סיבות,
יש לי חודש עמוס במבחנים!
והייתי עסוקה בין ללמוד לנוח ולכתוב לבין לחגוג לעצמי יום הולדת (יאיי חוקיות) לבין מליון ואחד דברים 😭
טוב בלי חפירות מיותרות -הפרק-
״הגענו״ שמעתי את המדריך אומר מבעד לאוזניות, כבר הייתי עייפה ורק נסענו שעה. אני אוהבת את לשמוע מוזיקה בבוקר, זה אחד הדרכים שאני נרגעת.
הילדים ירצו במסדרון הצר של האוטובוס ושטו לעבר הדלת בעודי עדיין יושבת על הספסל שקובי לידי צורח, הוא גם התלהב מזה שאנחנו לא הולכים לשבת יוצר באוטובוס המסריח הזה.
״בואי יפה שלי״ קובי אמר לאחר שירדתי מהאוטובוס עדין עם האוזניות והמוזיקה מחלחלת לתוך אוזניי, הוא חיבק אותי. קובי יודע שאני לא אדם של בוקר הוא כבר רגיל לזה שאני חצי רדומה עדיין, למרות התקרית בחדר אני פעלתי מהר זה היה ממש מצחיק תאמת אבל עכשיו אני עייפה.
״טוב כיתה יא-2 תבואו אחרי״ המדריך אמר והתחיל לדבר על המקום שהיינו בו, לא הקשבתי לשיט שהוא אמר.
התחלנו ללכת כולם, קובי דנית עידן רועי ואני הלכנו ביחד באמצע כזה והם התחילו עם השטויות שלהם, כבר הוצאתי אוזניה אחת מן האוזן שמא אפספס דבר.
״יאללה נו משעמם תביא את שירים״ רועי אמר והתחיל לנגן שירים באייפון שלו ולשיר בקול, הבעיה שהשירים לא היו משהו של זמננו.
״הנייר הוא משיק נהדר, מנייר אוכל ליצור לי כל דבר״ השורה הזו התנגנה ואני ניסיתי להבין מזה השיר הזה ולמה הוא כל כך מוכר לי, בנתיים כולם התחילו להתפוצץ מצחוק.
״לא אתה לא אנושי״ קובי אמר לרועי ובכה מצחוק,
״אייפה הנייר? איפה הנייר?
מה הוא שוב נגמר? אוי איפה הנייר״
אחרי שהבנתי מזה השיר הזה התחלתי לשיר ביחד עם כולם.
״אני יכולה להבין מדוע אתה שומע שירים כאלה?״ אמרתי ולא הפסקתי לצחוק,
״למטומטם שלנו פה יש קטע שמאז כיתה ח׳ אחרי שהוא כמעט עשה על עצמו פיפי בטיול שנתי אז תמיד הוא שר שירים מבלי חיתולים״ קובי הסביר ואני פשוט המשכתי לצחוק.
אחרי הליכה ועוד כמה שירים מבלי חיתולים וכמה שירים שהתחננתי שישמעו ההליכה נגמרה, ועלינו חזרה על האוטובוסים.
חזרנו חזרה לאכסנייה כדי שנאכל צהריים, הפעם האוכל היה זוועה, לא יודעת למה היום הזה פשוט ממש מעפן כזה.
אכלתי חתיכת שניצל וחזרתי לחדר שבו הייתי לבד כי חלק אכלו וחלק הסתובבו בין החדרים.
כרגיל שמעתי מוזיקה, הפלייליסט האהוב עלי וניסיתי לתפוס קצת מנוחה, כמובן שזה כמעט בלתי אפשרי אבל לפחות ניסיתי.
אחרי איזה חמש שירים הייתה דפיקה בדלת, ירדתי מהמיטה בעצלנות ועייפות גמורה ופתחתי.
״רועי?״ ישר שאלתי שלא הבנתי מה קרה,
״מה אתה עושה פה״ המשכתי,
״אממ חיפשתי את עדן אבל כנראה שהיא לא פה״ הוא אמר והסתובב מהר,
״קרה משהו?״ שאלתי לפני שהוא הספיק ללכת,
״קצת״ הוא אמר בחוסר נוחות והמשיך ללכת.
YOU ARE READING
סיפור ערסים - קובי ומאי
Storie d'amoreמאי עברה עם אביה ואחיה לחולון לאחר שאמה נפטרה, היא כעת צריכה להתרגל למציאות חדשה בעיר חדשה, וקובי הילד הבעייתי והערס של השכונה פוגש בה. מה יהיה? איך יהיה ? תגלו הכל בפנים
