מֵאֲחוֹרֵי עֲנָנִים שֶׁל שֶׁקֶר

2 | לא יכול להיות

עכשיו

עמידה באמצע המסדרון, בהייה ריקנית במערכת המקומטת. אני יודעת שאני צריכה ללכת לכיתת הלימוד שלי אך בכל זאת לא יודעת לאן לפנות בגלל שבכלל לא טרחתי להשתמש בהשתחוות של גברת פיליפס אליי, זו שממש היה קשה לפספס. חבל, נדמה לי. אז אני משקשקת בקופסת הסיגריות שלי בתוך התיק, מתכוונת לקחת לי אחת ולצאת להתבזבז בגינה קצת אחרת. וכאילו משום מקום, אני נרתעת בפתאומיות לאחור, משפשפת בעצבנות את הקרקפת הכואבת שלי ומחפשת את מקור הגורם שפגע בי פיזית בראש.

העיניים שלי משתהות על כדור כדורגל שמתגלגל מאחוריי, חוזר בחזרה לכיוונו של בחור נבוך ומרוחק. התלמיד המתנצל ממהר לרוץ לכיווני ולבדוק שאני חיה ונושמת גם כשברור שאני לגמרי בסדר, כי אני לא ממוטטת הרי על הרצפה אלא עומדת יציבה על שתי הרגליים שלי. הוא אפילו חושב לרגע לשים את היד שלו על כתפי כמחוות התנצלות, או במילים פשוטות יותר - לגעת בי, אבל אני נרתעת שוב לאחור ואומרת ישירות - "תעיף ממני את הידיים שלך."

והוא לא נוגע, אלא נעמד מולי בזרועות מורמות וזהירות.

דממה.

אני מצפה שהוא יבין את הרמז וילך, אבל עיניו החומות יורדות לפגוש את המערכת שנפלה ואז הוא מתכופף, מרים, קורא ומתעלם מהרוח הקרה שלי.
"אנחנו ביחד בכמה שיעורים, זה נהדר," החיוך שלו נחמד ונטול כל ארסיות לעומת זה שלי. "עוד פעם סליחה..." הוא רוצה לנקוב בשמי כששוב מרים אליי את עיניו ואז נזכר שהוא בעצם לא יודע אותו, אז הוא מחייך אליי בשאלה ומחכה שאפתח את פי ואדבר.

"כריס." הקול צרוד, נמוך וחלש. הקול שייך לי ואני לראשונה מכירה בטון הצורם, העייף וחסר החיים. אני משערת שאם הוא לא היה פוגע בי הוא לא היה מתאמץ כל כך להתחבב עליי, לא שזה אפשרי כמובן, ובכל אופן הוא קורא את השם שמתנוסס על המערכת ואז קופא לרגע באי נוחות. "כריסטינה צ'אנס," החיוך שלו יורד ורק לאחר דקה עולה בחזרה, "נחמד להכיר... אני טובי, טובי מילר-"

צעקה גברית נשמעת מאחורי גבו ואיזה נער שזוף ובלונדיני עוקף את טובי הנחמד מדי באופן מעורר צקצוק וניצב לי מול הפנים. "כמה זמן לוקח להביא כדור? מורח משחק כדורגל נהדר בשביל איזו מתוקה על עקבים? אותך עוד לא ראיתי כאן."

טובי דוחף את החצוף שהתבשל יותר מדי בשמש בנזיפה. "תסתום את הפה שון, אתה מתנהג כמו דביל..."

שון הזה מגרד מאחורי עורפו במבוכה ומושך בכתפיו בתגובה, אבל היהירות בכל זאת נשפכת ממנו כמו בקבוק קולה שניערו אותו יותר מדי פעמים.