Lady Gaga - Till it happens to you
עכשיו
הצל השחור חוזר כל הזמן.
אחרי שאני מתעוררת מבועתת ומיוזעת באמצע הלילה, כמו תמיד, הפעם אני מוצאת בעצמי את הכוח לכעוס כי הרבה יותר קשה לי לסדר את נשימתי, להיזכר שהמציאות שמתרחשת בחלומות שלי זו לא המציאות שמתרחשת לנגד עיניי. שנייה אחר כך אני נזכרת שהיא בעצם כן, ואני שוב פעם נועצת את ציפורניי בזרועותיי וכמעט תולשת את העור עד שהכאב המחניק בצלעות עובר. והריקנות הזאת, הו, הריקנות האיומה והכה מוכרת אפילו אינה מאפשרת לי לדבר. להוציא הגה. היא נשארת ומשתקעת. ואני נופלת אליה ולועסת שפתיים.
דממה.
אני והדממה שלי.
ברגעים כמו אלה אני פתאום מתחילה לחשוב שזה רעיון טוב להתחיל לפרוק את הקופסאות והארגזים שנמצאים בחדר שלי — עכשיו באמצע הלילה, אלה שזנחתי אחרי ניסיון אחד או שניים; ניסיון כושל לראות את העבר שלי או בכלל לגעת בו. מתוסכלת, אני מעיפה מעליי את השמיכה הדקה ומדליקה את האור. הצרצרים מהחלון הם מוזיקת הרקע שלי, והעיניים שלי שורפות כל כך מהמאמץ לא להירדם שאני משפשפת את העפעפיים העייפים שוב ושוב עד שזה כבר לא מציק לי כמו הכל בעצם.
את הבגדים שאני לא רוצה יותר אני מעיפה לתוך ערימה גבוהה שאני אשרוף אחר כך, לא אתאמץ לתת משהו להופ בשביל לראות חלילה את אחד מהם עליה. לא רוצה שהלכלוך שלי יכתים גם אותה, זה כבר יותר מדי. את הקופסה הקטנה והאחרונה אני מזהה מהר. יש בה מחברות ישנות עם קשקושים וחוברות צביעה של מנדלות, פעם אהבתי את הדברים האלה. הו, ואני יודעת בדיוק מה מסתתר שם עוד. והמחשבה עליו גורמת לי להזיע אפילו יותר, להשתעל אל תוך כף ידי.
המחברות עפות באוויר ברחבי החדר אחרי שאני אוספת את עצמי, מתרכזת ומתחילה בחיפוש ולא מוצאת את מה שחיפשתי לפני כן. אני הופכת את הקופסה מכל הכיוונים ובועטת בקרטון עם רגליי בשנייה שמבינה שזה לא שם ומתחילה גם להפוך את כל המדפים. הדברים שכבר הספקתי לסדר מתבלגנים עכשיו וההיסטריה שפתאום מתגנבת לה לחדר גדולה אם לא עצומה עד כדי כך שזה מעיר את אמליה ואחר כך גם את הופ המבולבלת.
"כריס," אמליה המבוהלת משפשפת את פניה ומחבקת את עצמה בתוך חלוק השינה שלה. "כריס, מה קורה? מה את עושה?"
"איפה היומן שלי?"
"איפה ה-מה שלך?"
"איפה, לעזאזל, היומן שלי?" אני מתנשפת כשהכל מתחיל להסתחרר. "השארתי אותו פה לפני שעזבנו ועכשיו-עכשיו הוא נעלם."
YOU ARE READING
מֵאֲחוֹרֵי עֲנָנִים שֶׁל שֶׁקֶר
Romantizmהסיפור הושלם ✔️ כולם כבר יודעים שכריסטינה צ'אנס היא לא אותה הילדה המתוקה שהייתה פעם. פרק העבר שנטרק בפניה נעול, והשדים הנוראיים שמסתתרים שם ואוכלים אותה מבפנים שורטים קצת, אבל היא לא צורחת; היא אפילו לא מדברת. ואם תשאלו אותה למה או איך, כדאי שתדעו...
