"אייסיקית" רוסי חוזר על דבריו בשקט.
אני עוצמת את עיניי ונושמת עמוק. "אוקיי" אני אומרת, מנסה להרוויח עוד קצת זמן לחשוב.
"אוקיי?" רוסי מתפלא. "זה הכל?" הוא שואל, מבולבל.
"לא, לא אוקיי, רוסי אתה נפרד מהבחורה הזאת!" אני מתפרצת בכעס.
"אני לא נפרד ממנה רק בגלל שאת מפחדת ממנה" קובע רוסי.
"אני?" אני שואלת בתדהמה. "ממה הסקת שאני מפחדת מאייסיקים?"
"תראי, אייסיק נכנס לחנות" רוסי אומר ברוגע ואני מתרחקת במהירות מפתח החנות.
"אידיוט" אני מסננת בכעס כשאני מבינה שאין אף אחד בחנות חוץ משנינו.
"מזה הסקתי שאת מפחדת מאייסיקים" רוסי אומר בצדקנות.
אני מגלגלת את עיני לעברו ואוחזת בכיסאי.
"לאן את הולכת?" רוסי שואל כשאני מתחילה ללכת לעבר החדר האחורי.
"לישון" אני מצהירה, כאילו זה המובן מאליו.
"תיזהרי לא לפגוש אייסיקים בדרך!" רוסי קורא, ואז מוסיף: "אה, שכחתי, את לא מפחדת מהם".
"חה חה חה" אני אומרת בחוסר חשק ונכנסת לחדר האחורי.
אני מתמקמת בנוחות על המיטה שמרקו ורוסי אלתרו בשבילי ומוציאה מהכיס את שטר מאה הדולרים.
"אני הרווחתי אותך," אני מסתכלת על השטר בגאווה ואומרת.
"אני הבעלים שלך עכשיו" אני לוחשת ומחייכת חיוך זדוני.
"אני..." אני מניחה את השטר בצד ומליטה את פניי בידי. "השתגעתי".
אני עוצמת עיניים ונושמת עמוק. נדמה לי שאני מרגישה דמעות בעיניי, אך יכול להיות שהיום הארוך מתחיל להשפיע.
בזמן שאני שוכבת בשקט אני מבחינה בקולו של מרקו בוקע במעומעם מאחורי הדלת המובילה לסמטה.
"רק עוד כמה ימים, מר..." הוא אומר שם של מישהו, אך איני מצליחה לשמוע של מי. נשמע כי מרקו לא בדיוק מתכנן שמישהו ישמע את השיחה הזו.
"אני מבטיח לך, הכל יהיה... אנחנו נכין... המבצע שלך-" שקט פתאומי משתרר מבעד לדלת. אני קמה במהירות ומצמידה את ראשי לדלת. למה לא חשבתי על זה קודם?
ברגע שראשי נצמד לדלת מרקו מסיים את שיחתו וצועד במהירות פנימה. הוא מפיל אותי על הרצפה כשהוא פותח את דלת העץ הצרה, אך לא נראה כי שם לב שהייתי מאחוריה.
"אה, סליחה ילדה. מה את עושה שם, בכל מקרה?" מרקו אומר בהתנצלות ומעיף אליי מבט דואג. כתמים אפורים של חוסר שינה מכהים את לחייו.
"אה, אני.." אני מגמגמת קמעה, מנסה לחשוב על דבר מה הגיוני לומר.
"את בוכה, תגידי לי?" מרקו אומר במהירות לאחר שהעביר על פניי מבט סקרני יותר.
YOU ARE READING
Cold Blooded
Teen Fiction"את יודעת שאני קורא אותך כמו ספר פתוח" הם הגיעו לכוכב וקראו לו 'כדור הארץ 2', במחשבה שיוכלו להתחיל חיים חדשים. הם התיישבו שם, החלו לשגשג ולבנות ערים, אבל לא כל כוכב הוא בהכרח כוכב נטוש. בני האדם הרסו את כדור הארץ, וכשהגיעו לכוכב החדש חיכה להם גזע הא...
