"מה אתה עושה כאן?" אני שואלת את הארי בכעס, בעוד וין מתקרב אליי בלא מודע, כאילו מבקש להגן עליי.
"אני? סתם, מתנהג כמו מנכ"ל טוב, מבקר את אחיו החולה של אחד העובדים שלי" הארי אומר בקרירות ומנגב בהפגנתיות קצת דם מאפו.
"או יותר נכון," הוא מחייך כעת, "מביא שי ניחומים לעובד שפיטרתי".
"הארי, זה... כל זה-" אני מצביעה עליו, ואז עליי- "אנחנו, זאת לא סיבה לפטר את וין".
"גריי, גריי, גריי המתוקה. תמיד היית כל כך שקועה בעצמך, או שזה התחיל לאחרונה?" הארי שואל בסקרנות מעושה ומסתכל על וין.
"וין, אולי אתה יודע למה... אינני צריך אותך יותר בתומקוי?" הארי שואל את וין ומרים את גבותיו. "לא?" הוא תוהה בתגובה לשתיקה של וין. "אז גריי, כדי שתדעי שלא הכל סובב סביבך בעולם הזה, הנה כמה מה... עילות.. לפיטורים של חברך היקר וינסנט" הארי מוציא חתיכת נייר מכיס מכנסיו ופותח את הקיפולים.
אני נועצת את מבטי בעורפו של וין, תוהה מה לעזאזל הוא כבר יכל לעשות.
הארי מכחכח בגרונו ומתחיל להקריא מהדף שבידו. "אי ציות להוראות, אגרסיביות במקום העבודה, ו.. מה זה שם? אה, כמובן, נתינת מחסה למטרה. כל אלה מזכים אותך בפיטורים מיידים. וסלסילת פירות עם צ'ק קטן ששכחתי לכתוב." הארי מחייך חיוך צבוע, מקמט את חתיכת הנייר וזורק אותה על וין. הנייר מפספס אותו, ואני מסתכלת בשקט וזוכרת את מיקום הנייר הקטן על מנת לאסוף אותו אחר כך.
"יום טוב, חברה. תהנו" הארי מגכח והולך מהמקום בצליעה קלה.
ברגע שהארי נעלם, אגרופו של וין פוגש בקיר הבטון הלבן.
"פאק!" וין מסנן, כנראה בגלל הנסיבות, אך גם בגלל הכאב. הוא מנער את ידו, וממשיך להכות את ראשו.
"וין, תפסיק" אני תופסת בידו - אחר כך אצטרך להביא קצת קרח בשבילה - ומרחיקה אותה מראשו.
"נכשלתי גריי, נכשלתי" וין נאנח, ועיניו משקפות את הרגשתו. הצהוב נראה עגמומי, כמו נרקיס נבול.
"לא נכשלת בכלום" אני אומרת חרישית ו-וין מנענע בראשו.
"נכשלתי בהכל" קולו כמעט לא נשמע. "קודם כבן, אחר כך כבן אדם מבוגר, ועכשיו כאח. טיי..." קולו של וין נשבר.
כואב לי לראותו כך, ועוד יותר כואב לדעת שאיני יכולה לעשות כלום. אני מתאפקת שלא לבכות למראהו השבור של וין. אני לא יודעת למה הוא התכוון כשאמר שנכשל כבן ומבוגר, וכנראה גם לא רוצה לדעת. לפעמים נדמה שהוא אוצר בתוכו סודות רבים כל כך רק בשביל לא לפגוע באחרים, אבל הוא לא רואה שהוא פוגע בעצמו.
"וין-" אני מתחילה לומר אך הוא קוטע אותי.
"לכי לטיי, שלא יחשוד בכלום" הוא אומר ברוגע פתאומי.
YOU ARE READING
Cold Blooded
Teen Fiction"את יודעת שאני קורא אותך כמו ספר פתוח" הם הגיעו לכוכב וקראו לו 'כדור הארץ 2', במחשבה שיוכלו להתחיל חיים חדשים. הם התיישבו שם, החלו לשגשג ולבנות ערים, אבל לא כל כוכב הוא בהכרח כוכב נטוש. בני האדם הרסו את כדור הארץ, וכשהגיעו לכוכב החדש חיכה להם גזע הא...
