"מרקו, למה שיניתם את ה- הו." אני נכנסת לחנות המלאכה 'ילוסטון איסט' ומבינה למה כתוב על השלט שתלוי בחוץ השם הלא נכון רק אחרי שאני מסתובבת ומגלה שמרקו לא נמצא. קופסאות קרטון גדולות מפוזרות ברחבי החנות, והרהיטים והפסלונים שהוצגו לראווה רק לפני כמה שעות נעלמו.
"אתה לא מרקו" אני מצביעה בחשד על האיש שעומד מולי. האיש הזה לבוש בסרבל אפור, שיערו צהוב ונטול שיערות מאפירות והוא ללא ספק לא מרקו.
"לא," הוא צוחק, "אבל את כנראה גריי".
אני סוקרת במבטי את האיש בסרבל ושואלת, "מי אתה?".
"אני עובד בתומקוי. מר סרווי אמר שאם תיכנס נערה נמוכה עם כובע אדום אני צריך לתת לה את אלה" האיש אומר ומוציא מ-מאחורי הדלפק את כיסאי, ושקיק בד קטן שאת תכולתו איני יכולה לראות. מדבריו אני יכולה להסיק רק שמר סרווי הוא מרקו, ושככל הנראה אני לא אראה אותו, או את רוסי בזמן הקרוב.
אני חוטפת מידיו של האיש את כיסאי, אך לא ממהרת לקחת את השקיק. "ו.. מר סרווי.. השאיר עוד משהו" אני אומרת, בטוחה שמרקו ורוסי לא יכלו פשוט להיעלם מבלי לומר מילה.
"לא" האיש בסרבל אומר ומעמיס ארגז על כתפו. הוא נכנס לחדר האחורי וחוזר אחרי כמה רגעים כדי לקחת עוד ארגז.
"רגע, לא" אני עוצרת אותו. "זה.. זה לא יכול להיות, בבוקר הכל היה רגיל!" אני אומרת בבלבול.
"תשמעי, ילדה," הוא קרא לי ילדה עכשיו? "אני רק מעביר את הארגזים האלה למחסן, אני לא יודע מה קרה פה בבוקר" האיש אומר בחוסר עניין והולך עם ארגז על כתפו.
"איזה מחסן? איפה מרקו ורוסי?" אני שואלת בקול מספיק רם כדי שהאיש יישמע מהחדר האחורי, אך הוא לא שומע.
וין היה שומע את זה, אני חושבת ספק במרמור ספק בלעג על וין. הרי הוא יישמע גם זבוב מתעטש.
רגע, לא, וין לא קשור.
"מה אמרת?" האיש בסרבל חוזר ולוקח עוד ארגז מקדמת החנות.
"איפה מרקו ורוסי?" אני שואלת בעצבנות.
"מר סרווי ובנו לא כאן, ולא יהיו כאן עוד הרבה זמן. עכשיו תתחפפי מכאן, את מפריעה לי לעבוד" האיש אומר בכעס וממשיך להעביר ארגזים מהחנות ל.. איפה שזה לא יהיה.
"היי, תחזור לכאן!" אני צועקת בכעס, "מי אתה שתגיד לי להתחפף?!"
"תקשיבי, גמדה, אני לא יודע מי את אבל כדאי לך להסתלק לפני שתסיימי גם את בארגז" האיש בסרבל יוצא מהחדר האחורי ותוקע את אצבעו בחזי באיום.
"אני לא אכנס בארגז" אני אומרת בעוקצנות והאיש תופס את במהירות את שולי מעילי ומסלק אותי מהחנות בעצמו. הוא מניח את כיסאי בחוץ גם כן, אך את שקיק הבד הוא זורק עליי, וזה נופל על המדרכה בקול נפץ קטן.
YOU ARE READING
Cold Blooded
Novela Juvenil"את יודעת שאני קורא אותך כמו ספר פתוח" הם הגיעו לכוכב וקראו לו 'כדור הארץ 2', במחשבה שיוכלו להתחיל חיים חדשים. הם התיישבו שם, החלו לשגשג ולבנות ערים, אבל לא כל כוכב הוא בהכרח כוכב נטוש. בני האדם הרסו את כדור הארץ, וכשהגיעו לכוכב החדש חיכה להם גזע הא...
