"יום יפה, לא ככה גריי?" הארי שואל בעליצות.
"איחרת" אני רוטנת בתגובה.
"טוב, את לא ממש במקום לטענות" הארי נושם עמוק ומסתכל עליי בדרמטיות. הוא לא השתנה אפילו טיפה. גם אם התואר הרשמי שלו הוא מנכ"ל או מה שהוא לא יהיה בתומקוי, בורידיו זורם דם השחקן שרצה להיות כנער מתבגר.
"מה אתה רוצה, הארי?" אני שואלת בקרירות בעודי משפשפת את ידי הקרות עוד יותר זו בזו. רוח קלה מנשבת ברחוב המואר באור נוגה של תחילת הבוקר.
צעקות ורחש החיים בשוק אינם גוברים על קולו היציב של הארי. "גריי, אני יודע, ומכיר את הפגנות הכוח שלך, אבל בבקשה אל תעשי את זה. אני מציע לך לעזור ל-וינסנט וטיילר-"
"טיי" אני מתקנת את הארי.
הוא מסתכל עליי בלי הבעה, וממשיך, "אני מצטער, טיי. יש ביכולתך לעזור למסכן, ואת בטוח לא רוצה לסכן את זה נכון?" הארי מביט בי בשאלה, ואני שותקת.
מבחינתי, הוא לא ראוי לתגובה. לא אחרי המעשה הנלוז שעשה כשפיטר את וין. אני עדיין בטוחה שעשה זאת בגללי, גם אם אמר שלא. הפתק שנשאר בבית החולים אומר בפירוש ש-וין נתן מחסה למטרה, ומאז ששמעתי את הארי קורא את זה מהדף המילים לא יצאו מראשי.
"אני מודה שקשה לי... לחשוב עלייך איתו אבל, כשאוהבים צריך לשחרר." לפני חודש המילים האלו היו צובטות את ליבי. "אז, למרות הקושי, אני רוצה לעזור לך. בתנאי אחד" כל כך, כל כך צפוי. הכל חייב תמיד להיות עם תנאים. העולם הזה לא ישרוד בלי תנאים.
"והוא?" אני מרימה את גבותיי.
"אני, כלומר, החברה צריכה את הבית שלך. או יותר נכון, את הקרקע עליו הוא עומד." הארי חושק את לסתו ומביט בי בציפייה.
"הארי, הבית עוקל" אני אומרת בשקט. אני מכניסה את ידיי לכיסי מעילי כדי להתגונן מהקור, וכדי שהארי לא יראה שהן רועדות, ולא מהקור.
"אז זהו, שלא" הארי מצהיר ואני חושבת שאני הולכת להתפרק לחתיכות.
"מ-מה זאת אומרת - לא?" אני מגמגמת לאט.
הארי מושיט את ידו לכיס הפנימי של מעילו ומוציא משם כמה ניירות מקופלים בצורה אחידה.
אני בוהה בידו המושטת של הארי במשך כמה רגעים ושולחת יד רועדת לתפוס בנייר. הוא אמר אתמול משהו על כך שהוא צריך את ביתי, אך הדברים חלפו מעל ראשי מבלי להכנס.
פרטים רבים מכדי שאוכל לעכלם מופיעים מול עיניי כשאני פותחת את קיפולי הנייר, ואני מרגישה שאני הולכת להתעלף. או להקיא. או שניהם. ביחד.
"גריי רייס, המוזכרת כנ"ל, תהיה רשאית לממש את זכותה על הקרקע הנ"ל בגיל שמונה עשרה שנים" אני קוראת בשקט את הכתוב.
YOU ARE READING
Cold Blooded
Teen Fiction"את יודעת שאני קורא אותך כמו ספר פתוח" הם הגיעו לכוכב וקראו לו 'כדור הארץ 2', במחשבה שיוכלו להתחיל חיים חדשים. הם התיישבו שם, החלו לשגשג ולבנות ערים, אבל לא כל כוכב הוא בהכרח כוכב נטוש. בני האדם הרסו את כדור הארץ, וכשהגיעו לכוכב החדש חיכה להם גזע הא...
