"מריה, את יכולה להביא לי את הסכין משם?" שואל רוסי בעודו מרוכז בפסלון העץ שהוא מנסה לגלף כל השבוע.
"רוסי, אני אוהבת אותך, באמת, אבל אתה מוכן להפסיק עם הפסלון הזה?" אני אומרת כמעט בתחינה ומריה צוחקת.
"היא צודקת רוסי. הרסת לפחות עשרים פסלונים, הגיע הזמן להשלים עם העובדה שלא תצליח" היא אומרת בחיוך.
"הו, אני אצליח," רוסי קובע בביטחון. "אני אצליח ואני אנצח בהתערבות הזאת" הוא אומר ובתנועת קצרה עורף בטעות את ראשו של פסלון הדייג המסכן. מריה ואני פורצות בצחוק בזמן שרוסי מגדף בשקט.
לפני שבוע רוסי התערב עם מריה שהוא יצליח לגלף עותק מדויק של פסלון הדייג של אביו תוך שבועיים. "הדייג" הוא פסלון עץ קטן אך מפורט להפליא שמרקו גילף לפני עשור, והוא שומר עליו מכל משמר.
אספתי את כל הפסלונים ההרוסים ללא ידיעתו של רוסי, והם אוסף נהדר של אנשים קטנים מעץ שחסרים להם גפיים, חלקי פנים ואיברים נחוצים אחרים בגוף.
כשהגעתי לחנות המלאכה לפני שבוע הייתי בטוחה שאפשל ואסיים בלי חבר הכי טוב, אבל גיליתי שאפשר לעשות דברים מורכבים מאוד תוך שבוע. בשבוע הזה הספקתי לריב ולהשלים עם רוסי פעמיים, כשפעם אחת מתוך השתיים הייתה זו מריה שעזרה לנו להשלים.
אמנם בהתחלה התנגדתי לעצם זה שרוסי יוצא עם אייסיקית, אך בהמשך גיליתי שאין לי מה לחשוש, כי מריה התגלתה כנחמדה מאוד.
"בטח שתצליח," מריה אומרת בצחוק וטופחת על גבו של רוסי, "אבל כשלא - תכין את החולצה המכופתרת, לא הולכים בחולצת-טי לתאטרון."
"אולי כדאי שאת תכיני את הרגליים שלך כי אנחנו הולכים לרוץ את המרתון הזה" רוסי אומר בראוותנות והולך לחדר האחורי. מריה הולכת אחריו ואני נשארת לשבת על הכיסא שלי בקדמת החנות. מרקו הכריז מוקדם יותר היום שרוסי יכול לנצל את היום כדי לנוח כי הוא לא פותח היום את החנות, כך שאיני צריכה לחשוש שמישהו ייכנס ויחשוב שאני עובדת כאן.
"עזרה מישהו," מרקו נכנס לחנות עם שני ארגזים בידיו ואני ממהרת לקחת מידיו אחד. הארגז כמעט נופל מאחיזתי. הוא הרבה יותר כבד ממה שחשבתי שיהיה.
"מה זה?" אני שואלת לאחר שאני מניחה את הארגז על הדלפק.
"אני לא אמור לספר על זה לאף אחד," מרקו אומר ומוציא אולר מכיסו, "אבל בגלל שאת כל כך מיוחדת, ילדה, את תזכי לשמוע על הדבר הנפלא הזה" קולו של מרקו מלא התרגשות, ואני מצפה מאוד לרגע שייפתח את הארגזים.
"תפתח את זה!" אני אומרת בהתרגשות ומרקו מתחיל לחתוך את נייר הדבק שעל הארגז. הוא פותח אותו ואני ממהרת להסתכל מה יש בפנים.
"חתיכות עץ?" אני אומרת באכזבה. בתוך הארגז, בין כדורי קלקר קטנים, נחות הרבה מאוד חתיכות שמזכירות קצת לבנים במראה.
YOU ARE READING
Cold Blooded
Ficção Adolescente"את יודעת שאני קורא אותך כמו ספר פתוח" הם הגיעו לכוכב וקראו לו 'כדור הארץ 2', במחשבה שיוכלו להתחיל חיים חדשים. הם התיישבו שם, החלו לשגשג ולבנות ערים, אבל לא כל כוכב הוא בהכרח כוכב נטוש. בני האדם הרסו את כדור הארץ, וכשהגיעו לכוכב החדש חיכה להם גזע הא...
